כבר לא גורם סיכון: דום נשימה בשינה

תסמונת דום נשימה בשינה אינה מהווה גורם סיכון לתמותה בקרב זקנים. כך עולה (ב', 15.9.08) ממחקר שנערך בפקולטה לרפואה של הטכניון.

המחקר הוצג בשבוע שעבר בכינוס האגודה האירופית לחקר השינה בגלזגו בסקוטלנד על-ידי פרופ' פרץ לביא, מהפקולטה לרפואה של הטכניון.

מחקרים שונים הראו, כי חולים עם תסמונת דום נשימה בשינה נמצאים בסיכון גבוה יותר למות, במיוחד אם מדובר באנשים בעלי משקל יתר.

הפרעות נשימה בשינה שכיחות יותר בקרב זקנים, מאשר בקרב אנשים בגיל העמידה או בקרב צעירים, אך ההשלכות הרפואיות בקרב הזקנים עדיין אינן ידועות. נמצא, כי בניגוד לצעירים ואנשים בגיל העמידה, תסמונת דום נשימה בשינה אצל זקנים אינה מהווה סיכון לתמותה. עוד נמצא, כי התמותה בקרב זקנים עם חומרת תסמונת בינונית, הייתה נמוכה באופן משמעותי מאשר באוכלוסיה הכללית.

מהטכניון נמסר, כי במהלך ארבע וחצי שנות מעקב, 56 מתוך 611 זקנים נפטרו. מהטכניון עוד נמסר, כי שיעור תמותה זה היה נמוך משיעור התמותה באוכלוסיה הכללית.

החוקרים השוו את נתוני התמותה של זקנים עם חומרה קשה, בינונית וקלה של הפרעות נשימה בשינה לאלה של האוכלוסיה הכללית.

מהממצאים עולה, כי התרומה המשמעותית לתמותה הנמוכה הייתה של הקבוצה עם חומרת תסמונת בינונית. בקבוצה זו שיעור התמותה היה כשליש משיעור התמותה באוכלוסיה הכללית. בקבוצות עם החומרה הקלה והקשה, שיעורי התמותה של הזקנים היו דומים לאלה של כלל האוכלוסיה.

לדברי פרופ' פרץ לביא וד"ר לינה לביא, עורכי המחקר, "יתרונם ההישרדותי של הזקנים הסובלים מצורה מתונה של הפרעות נשימה בשינה, בצירוף ממצאים חדשים בספרות המדעית על ההשפעות החיוביות של היפוקסיה (חוסר חמצן) לסירוגין במודלים קליניים שונים, מחזק את ההשערה כי תסמונת דום נשימה בשינה מפעילה מנגנוני הסתגלות בקרב אנשים זקנים".