יש לי יום יום ים

רחוב הארבעה בתל אביב הוא אחד מרחובות האוכל המעניינים ביותר שיש. בפינה האחת בית הקפה המיתולוגי 'מתוקה' ובצידו השני אחת המסעדות היוקרתיות בעיר, 'מסה'. ביניהן, לאורכו של רחוב לא ארוך מדי, מצטופפות למעלה מעשר מסעדות שונות. בלי הרבה מניירות של שדרות רוטשילד או מתחם הנמל, חלק מהמסעדות שם פתוחות כבר שנים רבות, סימן נוסף להצלחתו של המיקום. אומרים שכשדלת אחת נסגרת אחרת נפתחת. בארבעה נסגרה לא מזמן, בצער רב, הדלת על מסעדת 'קזנקי' שהייתה בר דגים ופירות ים ובמקומה נפתחה הדלת ל'איזבל', מסעדת פירות ים קטנה ומטריפה. הבעלים החדשים הביא איתו את הניסיון והליין המנחה של מסעדת NG המצליחה מנווה צדק, יחד עם השף המוכשר והמנוסה אביב רגב.

איזבל מנסה להכיר לנו תפריט קצת שונה: דגים ופירות ים מעניינים שלא רואים בכל מקום, כמו סרטן רך שריון ושרימפס מסוג וואנמה שמגיעים מהמזרח (מוטסים, רבותיי, שלא תטעו לחשוב אחרת). כמעט כל המוצרים מגיעים למטבח טריים ולכן התפריט לא מכיל כמות גדולה מדי של מנות. לגבי המחירים, טוב, הם בהתאם לטריות ולאיכות.

בתוך שתי קונכיות ענקיות קיבלנו את המנה הראשונה לערב - צדפות קוקי סן ז'אק בשרניות ורכות, בתוך רוטב סרטנים וטימין (48 שקל). מנה נהדרת, במיוחד נוכח העובדה שאלו הן הצדפות האהובות עלי והן היו עשויות מצוין. הרוטב השמנתי היה עדין, כמו טעם הצדפות, והשתלב איתו נהדר. במנות הביניים תוכלו לבחור סוג שרימפס שמתאים לכם, אנחנו הלכנו על קריסטל (65 שקל), ואת הרוטב שמתאים לו, אנחנו הלכנו על חמאת הכמהין. השרימפסים והרוטב היו פשוט מעולים והצלחת לוקקה כמעט בוולגריות. מנה נוספת שאהבנו - אבל חטאה קצת בטעם של שום שרוף - הייתה גוף וראש של קלמרי סגול, צרוב על הפלאנצ'ה עם רוטב וינגרט עשבי תיבול (48 שקל). הקלמרי היו טובים מאוד, הגוף רך והראשים קריספיים משהו. והרוטב היה מדויק, למעט עניין השום, אבל סלחנו.

החלל הארוך והאינטימי של איזבל התמלא ברגע, רוב הלקוחות יושבים על הבר, אוכלים, שותים וצוחקים. אנחנו נהנינו מכוס יין אוסטרלי (הרדיס נוטג' היל, 30 שקל) ומבירה צ'כית טובה מהחבית שעונה לשם המאתגר קרישוביצה (18 שקל).

סיר שחור הונח על השולחן כשבתוכו המנה העיקרית שלנו - 1/2 ק"ג מולים בביסק שרימפס, שזה מעין מרק על בסיס שרימפסים ושמנת (78 שקל). ברגע שליאור - המלצרית החמודה, המקצועית והרהוטה - הרימה את מכסה הסיר, עלה ענן אדים בריח שלרגע עירפל את כל החושים. מול אחר מול חיסלנו בידיים את כל חצי הקילו. חשוב לציין וצריך להבין, המנה הזו לא מתוחכמת, אפילו פשוטה וגם לא ממש משביעה (חצי הקילו כולל את הקונכיות עצמן), אבל היא פשוט תענוג אחד ארוך ומתמשך.

אני אוהב מנות שמעסיקות אותך ונמשכות לאורך זמן. אכילת סטייק גדול יכולה להיות מעייפת ומשעממת בשלב כלשהו, אבל חפירה בתוך הסיר המהביל, הטבילה בביסק המדהים, פתיחת הקונכיות ושליית הצדפות הכה טריות, כל אלה הרכיבו מנה מושלמת. עיקרית נוספת שלקחנו, ריזוטו פירות ים שחור עם סרטן כחול (68 שקל) הייתה טובה מאוד גם כן. הריזוטו, שחור מדיו של דיונונים, נעשה במידה מדויקת (הדבר אולי הכי חשוב בריזוטו) ובתוכו, חוץ מכמה פירות ים, נח לו הסרטן הכחול היוקרתי. לצערי הרב מאוד אין לי, ולצורך העניין לרוב הישראלים, את הידע והיכולת לאכול סרטן במיומנות ובהצלחה, אבל ממה שכן הצלחנו לגרד ממנו הוא היה טעים מאוד, עם טעם עדין ומתקתק.

במתוקים, קרם ברולה אספרסו עם שערות חלבה (28 שקל) היה בין מעניין למאכזב, על שום המרקם המוקצף שהיה לו. אולי השם מטעה, ואולי זה פשוט לא עבד. לעומתו קראמבל תאנים ופרג על רוטב קפה וטימין עם קאנל (כדור) גלידה בצד היה מעולה (35 שקל). לא מתוק מדי, ועם טעמים שהתחברו יחד לגראנד פינאלה מוצלח.

אין הרבה מקומות שעושים היום פירות ים כמו איזבל. המבחר המיוחד לא נמצא בכל מקום, לפחות לא בריכוז גבוה כמו בתפריט שלהם. האוכל מצוין, האווירה קלילה ונעימה ואתם יכולים להרגיש חופשיים פשוט לבוא כמו שאתם, איזבל תקבל אתכם בזרועות פתוחות. של סרטנים כחולים.