דירה על רמה עד הגירושים

בית הדין הרבני בנתניה פסק כי בעל חייב לספק לאשתו מקום מגורים נאות, כפי שהיא הייתה מורגלת במהלך נישואיהם, ואין באפשרותו למכור את דירת בני הזוג.

בני הזוג היו נשואים זה לזה כ-25 שנים. הבעל נטש את אשתו לטובת אישה אחרת אולם מעת לעת חזר לחיות עם אשת נעוריו. לאחרונה, הגיש הבעל בבית המשפט תביעה לפירוק השיתוף לצורך מכירת דירת בני הזוג.

האישה מצדה הגישה תביעה לשלום-בית ומדור ספציפי בבית הדין הרבני בנתניה [מטרת מדור ספציפי היא כמו במקרה דנן שבעל בוגד באשתו ומנסה לגרור אותה לגירושין על-ידי מכירת הדירה ולגרום לכך שלאישה לא יהיה מקום מגורים נאות ברמה אליה הורגלה או שלא יהיה לה מקום מגורים כלל]. בתביעה טענה האישה כי למרות שהבעל בגד בה היא מוכנה לשלום-בית מכיוון שהעובדה שמעת לעת הבעל חוזר אליה מעידה כי היא עדיין חביבה בעיניו.

הבעל התנגד לשלום-בית וביקש להוציא צו לביטול הצו למדור ספציפי שהוצא על-ידי בית הדין במטרה למנוע מכירת דירת בני הזוג ולדאוג למקום מגורים הולם לאישה.

בית הדין, בראשות אב בית הדין הרב שלמה שאנן והדיינים הרב מיכאל עמוס והרב דוד ברדוגו, קיבל את תביעת האישה וקבע:

* כל בן זוג רשאי לתבוע שלום-בית כל עוד הוא לא מונע שלום-בית והתביעה אכן כנה;
* הבעל חייב במזונות אשתו ובמדורה (מקום מגוריה) כל עוד היא זקוקה לכך ואיננה מורדת בו;
* הבעל הודה כי הוא חי עם אישה אחרת, אך מקיים גם יחסי אישות עם אשתו. לפיכך אין עילה לבעל לחייב את אשתו בגט;
* האישה רשאית למנוע מכירת הדירה המשותפת;
* בית הדין פסק שתביעת האישה לשלום בית התקבלה ועל הבעל לדאוג לכך שהאישה תתגורר בדירה אליה הורגלה או שישכור למענה דירה דומה ברמה זהה תוך התחייבות למתן ערבות שהשכירות תמומן על ידו עד למועד פקיעת הנישואין;
* הבעל חויב בהוצאות משפט לתובעת על-סך 8,000 שקל בשל ההוצאות הנדרשות בשל התארכות הדיונים וכן משום שטענותיו לא נמצאו נכונות.