האם אתם בסיכון לשחפת?

שחפת (TB) היא זיהום הנגרם מחיידק הגדל באיטיות, בעיקר באזורים בגוף שבהם קיימת כמות רבה של דם וחמצן. זוהי הסיבה מדוע החיידק נמצא לעיתים קרובות בריאות, והמחלה מכונה שחפת ריאתית. אך שחפת עלולה להתפשט גם לחלקים אחרים של הגוף. במקרים אלו היא מכונה שחפת מחוץ לריאות. הטיפול בדרך כלל מצליח, אך מדובר בתהליך ממושך. נדרשים כ-6-9 חודשים לטיפול בשחפת.

שחפת יכולה להיות פעילה או רדומה.

* שחפת רדומה משמעותה כי חיידק השחפת נמצא בגוף, אך מערכת ההגנה של הגוף נלחמת בזיהום ומנסה למנוע ממנו להפוך לשחפת פעילה, כלומר, לא מופיעים תסמינים של שחפת והמחלה אינה מדבקת. אם אתם סובלים משחפת רדומה היא עלולה להפוך לשחפת פעילה.

* שחפת פעילה משמעותה שחיידק השחפת גדל וגורם לתסמינים. אם הריאות מזוהמות בשחפת פעילה, קל למחלה להדביק גם אחרים.

כיצד עוברת השחפת מאדם לאדם

שחפת ריאתית היא מחלה מדבקת. היא מתפשטת כשאדם החולה במחלה פעילה נושף החוצה אוויר ובו חיידק השחפת ואדם אחר שואף את החיידק מהאוויר. אדם חולה משחרר כמות רבה עוד יותר של חיידקים כשהוא משתעל או אפילו צוחק.

אם השחפת פגעה בחלקים אחרים של הגוף (שחפת מחוץ לריאות) היא אינה עוברת בקלות לאנשים אחרים.

מי נמצא בסיכון גבוה לשחפת?

אנשים מסוימים נמצאים בסיכון גבוה יותר מאחרים לחלות בשחפת, בהם:

* אנשים הנושאים HIV או מחלה אחרת המחלישה את המערכת החיסונית.

* אנשים הנמצאים במגע קרוב עם אדם החולה בשחפת פעילה, כמו מגורים באותו בית עם אדם חולה שחפת.

* אנשים המטפלים בחולה עם שחפת פעילה, כמו רופאים ואחיות.

* אנשים המתגוררים או עובדים במקומות כמו בתי כלא, בתי אבות, או מקלטים לחסרי בית, היכן שאנשים עלולים לסבול משחפת פעילה.

* אנשים ללא גישה לטיפול רפואי, כמו חסרי בית ומהגרים.

* אנשים השותים אלכוהול או משתמשים בסמים.

* אנשים שנוסעים, או שנולדו במקומות בהם שחפת שאינה מטופלת היא תופעה נפוצה, כמו אמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה, מזרח אירופה ורוסיה.

חשוב שאנשים הנמצאים בסיכון גבוה לשחפת ייבדקו פעם או פעמיים בשנה.

מהם התסמינים

ברוב המקרים, כשאנשים נדבקים בשחפת, המחלה כה מתונה עד כי הם אינם מודעים לקיומה. אנשים עם שחפת רדומה לא סובלים מתסמינים אלא אם המחלה הופכת פעילה.

תסמיני שחפת פעילה יכולים לכלול:

* שיעול עם ליחה סמיכה, עכורה ולפעמים דמית מהריאות (המכונה כיח) במשך יותר משבועיים.

* עייפות וירידה במשקל.

* חום והזעות לילה.

* קצב לב מהיר.

* נפיחות בצוואר (במקרים בהם בלוטות הלימפה שבצוואר מזוהמות).

* קוצר נשימה וכאב חזה (במקרים נדירים).

כיצד נעשה האבחון?

רופאים מגלים בדרך כלל שחפת רדומה על-ידי בדיקות עור לשחפת. במהלך הבדיקה, הרופא מזריק אנטיגן (חומר המייצר נוגדנים) מתחת לעור. אם אתם נושאים את חיידק השחפת בגוף, בתוך יומיים תופיע נפיחות אדומה באזור בו חדרה המחט לעור. הבדיקה יכולה לגלות אם נדבקתם בשחפת או אם היא מדבקת.

כדי לאבחן שחפת ריאתית, הרופאים נוטלים דגימה של ליחה מהריאות כדי לראות אם קיימים בה חיידקי שחפת. לפעמים נעשה צילום רנטגן כדי לעזור באבחון המחלה.

כדי לאבחן שחפת מחוץ לריאות, הרופא יקח דגימה מרקמה (ביופסיה) לצורך הבדיקה. אפשרות נוספת היא בדיקת CT או MRI במטרה לקבל תמונה פנימית של הגוף.

הטיפול במחלה

ברוב המקרים, רופאים משלבים ארבע סוגי אנטיביוטיקה כדי לטפל בשחפת פעילה. חשוב לקחת את התרופות לשחפת פעילה לפחות 6 חודשים. כמעט כל האנשים נרפאים אם הם לוקחים את התרופות כפי שהורה להם הרופא. במידה והבדיקות מראות כי קיימת שחפת פעילה לאחר 6 חודשים, הטיפול ממשיך ל-2-3 חודשים נוספים.

רוב האנשים עם שחפת רדומה מטופלים באנטיביוטיקה אחת בלבד אותה הם לוקחים במשך 9 חודשים וכך מורידים את הסיכון שלהם לסבול משחפת פעילה.

במקרה ושכחתם מנה אחת מהתרופה, או אם הפסקתם לקחת את התרופה מוקדם מדי, הטיפול ייכשל או שתאלצו להמשיך אותו לזמן ממושך יותר. ייתכן אף ותאלצו להתחיל את הטיפול מהתחלה. בנוסף, הזיהום עלול להחריף או להתפתח לזיהום העמיד לאנטיביוטיקה שקשה יותר לטפל בו.

ניתן לרפא שחפת רק אם נוטלים את כל המינון התרופתי הנדרש.

במידה ושחפת פעילה אינה מטופלת, היא עלולה לגרום לנזק לריאות או לאיברים אחרים ועלולה גם להיות קטלנית.