השוטר המורשע בהריגה: 'כולה הלכתי לצלם'

בית משפט המחוזי בירושלים הרשיע (יום ג', 2.9.08) שניים מתוך ארבעה שוטרי משמר הגבול אשר הביאו למותו של פלשתיני בהשלכתו מג'יפ נוסע. מדובר באירוע שהתרחש בחברון לפני כשש שנים במהלכו הושלך אבו חמדיה בן 17 מג'יפ נוסע. כתוצאה מנפילתו מהג'יפ נחבט בראשו ומת.

שניים מהמעורבים נשפטו, אחד מהם מרצה את עונשו והשני נמלט מהארץ. בבית משפט המחוזי הורשעו כאמור, שניים נוספים מהמעורבים בפרשה, שחר בוטביקה ודניס אלחזוב.

מהאישום עולה כי במהלך הנסיעה בג'יפ "היכה בוטביקה את אבו חמדיה באגרופים בצלעותיו. לאחר מכן פתחו בוטביקה ולאלזה את הדלתות האחוריות של הג'יפ והורו לו לקפוץ תוך כדי נסיעה. הוא סירב והתנגד. הוא נעמד ואחז ברצועות שבגג הג'יפ על-מנת למנוע את הוצאתו החוצה. לאחר מכן, בעת שהג'יפ היה במהירות 70-80 קמ"ש, שיחרר בוטביקה בכוח את אחיזת המנוח ברצועות, תוך שהמנוח מתנגד לכך, ולאחר מכן דחפו בוטביקה ולאלזה את המנוח והשליכוהו אל מחוץ לג'יפ". אבו חמדיה "הוטל אל הכביש, ראשו נחבט בחוזקה, וכתוצאה מכך נגרם מותו".

מההחלטה עולה כי לאלזה צעק "הוא מת, הוא מת". אך הארבעה "נטשו את המנוח והמשיכו בנסיעה". המורשע השני, דניס אלחזוב "ישב ליד הנהג באסם ו"תיעד את האירוע במצלמת הוידאו".

דחף אותו אל מותו

כאמור, בית המשפט הרשיע את בוטביקה ואלחזוב בהריגה. השופטת אורית אפעל-גבאי כתבה בהחלטה כי הרשעה בעבירה של הריגה מחייבת הוכחת צפייתה של התוצאה הקטלנית ויחס של פזיזות, היינו, אדישות או קלות דעת, בדבר אפשרות גרימתה. בוטביקה שיוצג על-ידי עו"ד ירום הלוי, "צפה את התוצאה הקטלנית אשר אירעה לדאבון הלב, והיה אדיש לגבי אפשרות גרימתה...הג'יפ נסע במהירות של 60-70קמ"ש. המדובר במהירות משמעותית. המנוח עמד בג'יפ על רגליו, כשהוא כפוף, ופניו לכיוון הנסיעה (כדברי בוטביקה) או לכיוון הנפילה (כדברי הנהג), או 'עם הצד' (כדברי אלחזוב). המנוח סירב לקפוץ. הוא אחז ברצועות שבתקרת הג'יפ והיה צורך להיאבק עימו כדי לשחרר את ידיו ולהפילו. המנוח לא קפץ אלא נדחף, חרף התנגדותו, ממצב עמידה, אל מחוץ לג'יפ הנוסע, בבעיטה או במכת יד".

במצב דברים זה, הוסיפה השופטת, לא ניתן להגיע אלא למסקנה כי התוצאה הקטלנית הייתה צפויה, ו"בוטביקה צפה אותה". היא כתבה כי "יציאה ממכונית נוסעת היא פעולה מסוכנת, בוודאי במהירות שאיננה איטית בעליל. אדם הגורם לאדם אחר לצאת ממכונית נוסעת, ולמעשה דוחף אותו אל מותו, על אף התנגדותו, יודע זאת". לדבריה "אין צורך במומחיות רבה כדי להעריך כי דחיפת אדם מרכב הנוסע במהירות תביא לניפוץ גולגולתו ולמוות. זאת, במיוחד כאשר האדם עומד והאפשרות כי יפול על ראשו, או כי הראש יפגע בכביש בעוצמה, מסתברת ביותר".מכאן, כתבה השופטת, "עלה בידי התביעה להוכיח מעבר לספק סביר את כל העבירות המיוחסות לבוטביקה, ועבירת ההריגה בכללן".

"צילמתי כי הייתי שם"

המורשע השני, "הצלם" של האירוע, דניס אלחזוב, הורשע על-ידי בית המשפט באחריות להריגה. בית המשפט דחה את טענותיו של אלחזוב באמצעות בא-כוחו, עו"ד אברהם יהב. אלחזוב טען, "לא עשיתי כלום, כולה הלכתי לצלם", "לא גרמתי לאף אחד לא למוות ולא לקבל מכות או עוד משהו. צילמתי כי הייתי שם". לשיטתו של אלחזוב, כתבה השופטת, "הוא היה מתבונן גרידא - בעיניו או מבעד לעדשות המצלמה. אני סבורה, לעומת זאת, כי עלה בידי המאשימה לבסס את אחריותו של אלחזוב לעבירות המיוחסות לו כשותף מלא וכמבצע עיקרי".

אלחזוב, לדבריה, היה "מודע לנסיבות השלכתו של המנוח מן הג'יפ. הוא היה ער למהירות נסיעת הג'יפ, לסירובו של המנוח לקפוץ תוך כדי נסיעה, לאחיזתו ברצועות שבגג הג'יפ, לשחרור ידיו, ובסופו של דבר לדחיפתו אל מותו. כל שנאמר לעיל בדבר מודעותו של לבוטיבקה לנסיבות ויכולתו לצפות את התוצאה הקטלנית יפה גם בעניינו של אלחזוב, אשר ישב בג'יפ מלפנים, הסתובב לאחור וצילם במצלמת הוידאו את מעשיהם של לבוטיבקה לאלזה, אשר ישבו עם המנוח בחלקו האחורי של הג'יפ. לפיכך, יש לקבוע את אחריותו גם לעבירת ההריגה".

היא הוסיפה כי אלחזוב "ראה את שהתרחש בחלק האחורי של הג'יפ מבעד לעדשת המצלמה ובעיניו... היה עד ראיה למאבקו של המנוח על חייו. הוא שמע את השניים האחרים אומרים למנוח לצאת תוך כדי נסיעה. הוא ראה את המנוח נעמד על רגליו ואוחז ברצועות שבגג הג'יפ, ובהמשך ראה את המנוח נופל החוצה. לא למותר לחזור ולהביא פעם נוספת מקצת הדברים שאמר אלחזוב ביחס למאבק שהתרחש בחלק האחורי של הג'יפ". לפיכך, פסקה השופטת, "אחריותו של אלחזוב להריגתו של המנוח היא אחריות כמבצע בצוותא".