התובע נתקל בעמוד ושבר את ידו

ישראל עמרני, 47, תבע את עיריית ירושלים בבית משפט השלום בעיר לאחר שעבר תאונה קשה על מדרכה. מכתב התביעה עלה שבחודש אפריל 2004, בשעות הצהריים, כשפסע לתומו על מדרכה ליד מערת צדקיהו לא רחוק משער שכם בעיר נתקל בעמוד בגובה של 43 ס"מ שהוצב באמצע המדרכה. לדבריו, לא הבחין בעמוד שהוסתר על-ידי הולכי רגל וכשהללו זזו במטרה לעקוף את העמוד, נתקל בו נפל על פניו ושבר את ידו.

התובע אושפז למשך ארבעה ימים בבית חולים ונותח בידו. ידו הושמה בגבס והוא נותר מוגבל ביד ש"עוטרה" בצלקות בולטות. התובע האשים את עיריית ירושלים ברשלנות וטען שהיה עליה לסמן את העמוד שהיווה מפגע וסכנה להולכי רגל. "העמוד היה זהה בצבעו לצבע המדרכה ולא היה עליו סימון בולט, כגון פס אדום". מומחה בתחום האורטופדיה קבע שלתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בתוספת 5% נכות צמיתה בגין צלקות.

עיריית ירושלים טענה בכתב ההגנה שהעמוד בו נתקל התובע נועד למנוע עליית כלי רכב על המדרכה ואינו מהווה מפגע. לדבריה, העמוד בולט וניתן היה להבחין בו ולמנוע את התאונה והעובדה שהתובע "פספס" אותו מצביעה על כך שלא שם לתנאי הדרך ויש לו אשם תורם של 100 אחוז. הנתבעת הוסיפה שמומחה מטעמה קבע שלתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד והוא סובל ממגבלה קלה ביישור המרפק. הנתבעת הוסיפה שמאחורי הצבת העמוד, עמד שיקול אדריכלי אסתטי. היא ביקשה לדחות את התביעה בחיוב בהוצאות.

בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט כרמי מוסק, את עיריית ירושלים לשלם לתובע 125,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של 25,000 שקל. השופט קיבל את גרסת התובע ועד מטעמו, שלא הבחין בעמוד בגלל קבוצת אנשים שהלכה לפניו והסתירה לו.

"מסיבה זו אין להטיל עליו אשם תורם מאחר ולא היה בידו לעשות דבר כדי למנוע את התאונה. יש לזכור שמדובר בעמוד באמצע מדרכה רחבה, דבר שבהחלט בלתי צפוי להולך רגל". השופט הדגיש שהרשות המקומית אחראית לבטיחות העוברים והשבים וחובה עליה לדאוג לבטיחותם גם על המדרכות. "חובה על הרשות המקומית לדאוג לכך שלא יושמו מכשולים במדרכות הערים העלולים לסכן את העוברים והשבים מבלי שאלה יוכלו להבחין באופן סביר במכשולים אלה... ניתן בהחלט לקשור תזוזה מאוחרת של הולכי רגל מהעמוד לכך שאין צבע אזהרה על העמוד, דבר המביא לכך שמי שהולך אחרי אותם הולכי רגל שזזים, עלול להיתקל בעמוד וליפול... לאור זאת אני סבור שהנתבעת הפרה חובתה בכך שלא צבעה את העמוד באופן ברור ומודגש". השופט הוסיף שבטיחות העוברים והשבים גוברת על שיקולים אסתטיים, "ומחובתה של הנתבעת היה לסמן את העמוד כראוי".