עובד ציבור מושחת? לא בישראל

אזרח שהורשע בהעלבת שוטר הגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב בטענה כי העליון קבע הלכה חדשה וקשה בעניינו הקובעת כי אסור לאזרח להאשים עובד מדינה בשחיתות.

"קשר בין השוטר לבעל החנות"

מדובר בפרשה שהחלה בשנת 2002 בסכסוך בין יוסף אונגרפלד לבין בעל חנות בחדרה. אונגרפלד הגיש תלונה נגד בעל החנות על גניבה וגם התייצב ליד חנותו וחילק כרוזים בגנותו. הצדדים התעמתו ואונגרפלד נלקח לחקירה במשטרה, שלאחריה טען כי השוטר חקר אותו בקשיחות, אזק אותו ואף איים עליו.

מנגד השוטר האשים את אונגרפלד בהוצאת דיבת בעל החנות. הדבר עורר באונגרפלד חשד כי יש קשר כלשהו בין השוטר לבעל החנות. הוא המשיך במלחמת החורמה בשוטר ששיאה היה התייצבותו מול תחנת המשטרה שבה עבד השוטר, עם כרזה ובה קריאה לפטר את השוטר מעבודתו בשל קשרים כביכול עם עבריינים. אונגרפלד אף שבת רעב במהלך המחאה.

המשטרה הגישה נגד אונגרפלד תלונה על העלבת עובד ציבור. במשפטו טען כי הוא חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" וביקש מבית המשפט כי יותר לו להוכיח את טענותיו, אך בית המשפט קבע כי "אמת דיברתי אינה הגנה במקרה של העלבת עובד ציבור" והרשיע אותו.

"אמת דיברתי"

אונגרפלד ערער ונדחה, ערער שוב לעליון, וגם שם נדחה. השופטים, אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן כתבו בהחלטה כי הגנות של "אמת דיברתי" והבעת דעה בתום לב "אינן יכולות לעמוד לנאשם בעבירה של העלבת עובד ציבור, מכיוון שעבירה זו נועדה להגן על תפקודו ותדמיתו של השירות הציבורי, תכליתה שונה מתכלית האיסורים שבחוק איסור לשון הרע ולכן ההגנות דשם אינן רלוונטיות לעבירה זו".

עוד כתבו כי "תכלית האיסור על העלבת עובד ציבור להגן על עובד הציבור ועל השירות הציבורי, כדי להבטיח את יכולתם המלאה לבצע את משימותיהם למען הציבור. ככזו, עבירת ההעלבה אינה חופפת את הנורמה האוסרת על הוצאת לשון הרע, המתמקדת בהגנה על שמו הטוב של הפרט. גבולות הנורמה האוסרת על העלבת עובד ציבור נקבעים כפרי איזון בין שני כוחות מנוגדים: האחד, הגנה על עובד הציבור במילוי תפקידו, ודרכו הגנה על השירות הציבורי בכלל; השני, הותרת מרחב מספיק לחופש הביטוי והביקורת של האזרח כנגד מוסדות השלטון, השירות הציבורי, ועובדיו".

"חופש הביטוי נעצר"

הם הדגישו כי "חופש הביטוי, על היבטו החוקתי, נעצר במקום בו מוטחים כנגד שוטר דברי השפלה וביזוי המייחסים לו שחיתות מידות, ועשיית יד אחת עם עבריינים".

בעקבות כך הגיש אונגרפלד באמצעות באי-כוחו עוה"ד חיים משגב ויצחק בם בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב. זאת בטענה כי מדובר בקביעת הלכה חדשה וקשה. לטענתם העליון קבע לראשונה כי עובדי ציבור זוכים להגנה נרחבת יותר מאשר הגנה על האזרח הפשוט. זאת בשעה שלטענתם, דווקא עובדי ציבור צריכים להיות חשופים יותר לביקורת.

עוד נטען בבקשה כי ההלכה מעניקה ליועץ המשפטי כתובע הכללי שיקול דעת בנוגע לחופש הביטוי, כזה שאין ראוי לתת בידי התביעה. "החלטת העליון, מסיגה את חופש הביטוי בישראל ומציבה את ישראל הרחק מאחורי המדינות הדמוקרטיות המפותחות בתחום חופש הביטוי".

לטענתם, ההלכה החדשה הופכת את עבירת העלבת עובד ציבור ל"עבירה שגבולותיה עמומים, וכזו שעלולה להיות לה השפעה מקפיאה (chilling effect) על ביקורת כלפי רשויות השלטון".

יתרה מכך בקביעה כי "אמת אינה הגנה", בית המשפט העליון קבע למעשה כי "גדול כבוד הרשות מכבודו של אדם ומחופש הביטוי של אדם, מכיוון שכך גם מי שאומר אמת מעליבה על הרשויות עלול להיות מורשע בעבירה".

משטר דמוקרטי מושתת על הנחת יסוד כי השלטון קיים למען האדם ולא אדם קיים למען השלטון, נכתב בעתירה. "פסיקת בית המשפט הופכת את ההנחה הזאת על-פיה ויוצרת לכבודו ותדמיתו של שלטון ופקידיו הגנה רחבה הרבה יותר בתחום הפלילי, מאשר זו הקיימת לאזרחים סתם בתחום האזרחי. בעוד שהשלטון, שמשלו אין לו כלום, צריך להיות חשוף לביקורת חופשית, ההגנה עליו רחבה יותר מאשר ההגנה על כבודם ושמם הטוב של אזרחים".

לטענת השניים, "תדמיתו של השירות הציבורי אינה ערך כשלעצמו. אין זה ראוי להגן על שירות ציבורי מושחת. הערך שעשוי להיות ראוי להגנה הוא תדמית מוצדקת של השירות הציבורי, כלומר כזאת שמגיעה לו על בסיס עובדות. כדי לדעת האם התדמית היא מוצדקת יש לבחון האם יש אמת בביקורת המעליבה המוטחת כלפי עובד ציבור".

כאמור בית המשפט העליון התבקש לקבוע דיון נוסף בהרכב מורחב.