דגים בראש ההר

שבת בצהריים ואנחנו יוצאים מתל אביב החמה לכיוון נס-הרים הצח. ירדנו במחלף שער הגיא לכיוון בית שמש, נכנסנו לתוך היער וטיפסנו עם הכביש מעלה-מעלה, חולפים על פני רוכבי אופניים שסיימו מסלול ועל פני מכוניות חונות באמצע שומקום, מחכות למשפחות מטיילים. העיקולים של הדרך הובילונו לנופי אורנים והרים שמי זכר שיש בישראל. אפילו פשה, חברי ושותפי לסעודה, שרוכב על אופניים באזור מדי שבת בבוקר, אף פעם לא נכנס כל כך עמוק לתוך החורש, אבל החל משבוע הבא הוא יתחיל, "בטח יש פה שבילים מטורפים". בקצה היישוב הקטן הגענו למבנה גדול, צריפי למראה, מוקף בפינות זולה וסככות. זוהי 'מגנוליה' מסעדה חלבית הפתוחה בשישי ושבת בלבד, ומושכת אליה את המשפחות המטיילות באזור. בכניסה מונחים מספר ספרי ילדים ושייקספיר, לא פחות. אנחנו מתרשמים. מוזיקת רוק רך מתנגנת ברקע ואילו אנחנו בוחרים לשבת בשולחן ולא על מזרון זולה.

בשולחן לידנו, זוג בבגדי רכיבה מצחיקים מקבל מנה מגרה של נתח טונה אדומה מצופה בשומשום וקצח, עם רוטב לימון ודבש ומנה של קבב גבינה משופד על מקלות קינמון. משפחה עם ילדים בשולחן מאחורינו מזמינים גם הם כל מיני דגים ופיצות. האוכל נראה טוב.... גם אנחנו רוצים! באנו רעבים לאללה, תוהים אם התפריט החלבי-דגי יספק אותנו.

מתחילים עם קנקן לימונדה. למנה ראשונה אנחנו מקבלים את לחם דגנים בליווי מבחר מסלטי הבית (29 שקל), לבנה בזעתר (22 שקל) וסלט ערבי קצוץ דק עם טיפה נענע (28 שקל). הלחם מיוחד, הלבנה טעימה והסלט הערבי קצוץ דק ורענן, הכול בכמויות נאות. לעיקריות אנחנו עומדים מול מבחר גדול של דגים, קישים ועוד. רוצים לבדוק את הכל, אבל הרעב תובע משהו שחי פעם, אז אנחנו הולכים על אמנון בחמאת תפוזים לפשה (55 שקל למנה של 200 גרם ו-85 שקל למנה של 400 גרם) וסלמון עם דבלת תאנים (67 שקל). הדגים טובים מאוד, פשה מאשר, "אני מצדיע לדגים האלו, תרשום". הרטבים מתוקים והדג עצמו בשרני וטרי. פשה כבר מתחיל לחשוב איך אחרי הרכיבה של שבת הוא יפגוש פה את הוריו, אוהבי הדגים, לארוחת צהריים מוקדמת. ילדה קטנה ניגשת לנגן תרגילים בפסנתר שמוצב בפינה אחורית, הוריה משבחים אותה בשפה הרוסית. אנחנו מקבלים בהפתעה גם קבב גבינה יפהפה (55 שקל) כמו זה שקינאנו בו בשולחן השכן - מנה צמחונית מיוחדת, אם כי כבדה משהו.

"הכל טרי כי המסעדה פתוחה רק בשישי ושבת," מסביר לנו יובל שמגיש לנו את המנות, לבוש בשרוואל, "ואנחנו משתדלים להכין את רוב הדברים בעצמנו". מלצר נוסף משתעשע עם הילדים בשולחנות מסביב, גם אלינו הוא ניגש בשוונג ואומר לנו שהיינו ילדים טובים ומגיעה לנו מפית נקייה. היחס ממשיך להיות נעים אפילו בשעת הלחץ, או אז מצטבר תור קטן של ממתינים רעבים.
את הקינוח כבר בחרתי מראש, עוד מהתפריט באתר - קרפ ברוטב פירות יער וקצפת (35 שקל). לא הספקתי לבקש ואנחנו מקבלים אותו, בנוסף לעוגת מוס שוקולד (35 שקל). הקרפ עצמו קליל, הרוטב סמיך וחם והקצפת מאווררת אותו. מצויין! עוגת השוקולד עשירה והולכת טוב עם פרוסות האפרסק שמקשטות אותה. לצד הקינוח מגיע פינג'אן קפה שחור שאנחנו ממלאים ממנו את כוסותינו יותר מפעם אחת.

עוד המלצרים מתזזים בין שולחנות מלאים, אנחנו מחליטים להיפרד ולרדת את ההר. הנוף בחזרה יפה לא פחות, והמטיילים עדיין חונים בצד הכביש המתעקל. הארוחה הייתה משביעה ויושבת טוב בבטן. ערניים להמשיך ביומנו אחרי הקפה החזק, אנחנו מדברים על דגים בשרניים, על האפשרות לשבוע ללא בשר ועל טיולים באזור. היה טעים, משפחתי, שאנטי כזה. למחרת כבר קניתי גם אופני הרים. עוד לא ברור אם אני אקנה גם טייטס מצחיקים כאלה או מה.