הכל נשאר במשפחה

עו"ד דן כוכבי תבע את ציון כוכבי, קרוב משפחתו, בבית משפט השלום ברחובות בסכום של 50 אלף שקל בגין לשון הרע. מכתב התביעה עלה שהשניים הסתכסכו בגלל דירה ובמהלך דיון משפטי אמר הנתבע: "אני בעל הדירה והתובע הוא נוכל, אין לו שום זכות". לדברי עו"ד כוכבי, דברים אלה מהווים לשון הרע ונאמרו במטרה להשפילו ולבזותו בעיני הבריות. "שמי הטוב ניזוק הן כאדם והן כעורך דין ולפיכך יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי". לדבריו, באותו הליך הנתבע היה בסטאטוס של מבקש, שאינו צד להליך משפטי ולא עומדת לו הגנה בחוק לשון הרע.

בכתב ההגנה השיב הנתבע, שיש לדחות את התביעה ולזכותו עומדת הגנת סעיף 13 (5) לחוק לשון הרע: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי פרסום על-ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין- שיפוטית על-פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על-ידי בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". לדבריו, יש לראותו כבעל דין שכן התייצב לדיון מכוח הזמנה לדין (כמבקש) ובשל סיבות טכניות נדחה הדיון בבקשה לגופה, למועד אחר. "נותרתי לשבת באולם הדיונים ושמי נרשם בפרוטוקול כמי שנכח בדיון". הנתבע הוסיף שהתובע אינו "צח כשלג" ושמו אינו טוב בכלל. לראיה צירף אישור ממנכ"ל לשכת עורכי הדין ממנו עלה שבין השנים: 1986-2004, הושעה התובע 5 פעמים מלשכת עורכי הדין לתקופה מצטברת של כמעט 8 שנים. כמו-כן צורפה רשימת 17 תיקי הוצאה לפועל התלויים ועומדים נגד התובע בגין חוב בסכום עתק של למעלה מ-32 מיליון שקלים שלדברי הנתבע, אינו נובע, "רק כתוצאה מביש מזל או ניהול לא נכון". הנתבע הוסיף שאמר את הדברים בתום לב ובמטרה להבהיר את עמדתו ואין לראות בכך הוצאת לשון הרע.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט ירון לוי, את התביעה וחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד לנתבע בסך של 7,500 שקל. לדברי השופט, יש להתייחס לנתבע כבעל דין במובנו של סעיף 13 (5) לחוק לשון הרע וכי יש ממש בטענותיו המתייחסות לשמו של התובע. "מהראיות המתוארות אכן עולה שהתובע אינו 'צדיק תמים' בעל עבר 'צחור כשלג' באופן המצדיק הסרת הגנת סעיף 13 (5) מהנתבע אף לפי גישת ההגנה היחסית". השופט לוי קבע שדברי הנתבע נאמרו תוך כדי הדיון בהקשר ספציפי למחלוקת מתמשכת ועמוקה בין הצדדים בשאלת הזכויות בדירה - "ולא כתיאור כללי של אישיות התובע והתנהגותו, שנועדו להשפילו או לבזותו. התרשמתי שהנתבע אמר את הדברים בתום לב מתוך אמונה כנה שדבריו דרושים בהכרח להבהרת עמדתו, במחלוקת בין הצדדים. על-רקע מערכת היחסים העכורה והמחלוקת העזה והמתמשכת בין הצדדים, איני סבור שיש בדברי הנתבע משום השתלחות חסרת כל רסן ומעצורים, המגיעה לדרגה כה שפלה ובוטה, ולא ניתן לומר שיש בהם משום פגיעה קשה ובלתי נסבלת בשמו ובכבודו של התובע, או באמירה חריגה ויוצאת דופן העוברת את גבול הטעם הטוב, והמצדיקה הסרת ההגנה".

השופט הוסיף שלנתבע עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 16 לחוק לשון הרע, לפיה עשה את הפרסום בתום לב ולצורך הגנה על עניין אישי כשר שלא חרג מתחום הסביר. כמו-כן נזקפת לזכותו הגנת סעיף 15 (5) (א) לפיה הפרסום היה בהבעת דעה על התנהגות התובע.