אי קפיטליסטי בים של סטליניזם

פארק התעשיה שבפרברי העיר קייסונג שבצפון קוריאה נראה כאילו הוא שייך לעולם אחר. בפארק, שמנהלים אנשי עסקים מדרום קוריאה, יש מבנים מודרניים, ומכוניות ספורט נוסעות בו. העיר הסמוכה מזכירה את ימי המלחמה הקרה. שורות ארוכות של גושי דירות אפורים ונטולי חיים, לאורך שדרות רחבות אך ריקות, וכרזות אדומות גדולות המכריזות על ניצחון מפלגת הפועלים. כך מסופר (יום ה', 21.8.08) בכתבה בעיתון "ניו-יורק טיימס".

בין הפארק לבין חלקיה האחרים של צפון קוריאה מפרידות גדרות ויחידות צבא. זה לא עצר בעד היזמים הדרום קוריאנים, לחלום על הקמת הפארק התעשייתי כדריסת רגל קפיטליסטית, שעשויה לחתור באחד הימים תחת המשטר הסטליניסטי, ולהפוך את צפון קוריאה למשהו הדומה לשנזן, אזור השקעות מיוחד שסייע להתחיל את הנס של השוק החופשי בסין, כמעט לפני 20 שנה.

על אף הבידוד ותחושת הכלא, תנופת הבנייה מורגשת בפארק התעשייתי של קייסונג. מפעיל הפארק, הקבלן הדרום קוריאני יונדאי אסאן, מקווה להרחיבו ב-12 השנים הבאות למיני-עיר, ובה מגדלי דירות ומלונות, אגם מלאכותי ומגרשי גולף. עד אז מקווה החברה להקים במקום 2,000 מפעלים שיעסיקו 350,000 צפון קוריאנים וייצרו סחורות ב-20 מיליארד דולר לשנה. וזאת, בהשוואה לייצור בסך 366 מיליון דולר בלבד במחצית הראשונה של השנה החולפת, לפי נתוני המשרד הדרום קוריאני לענייני איחוד הקוריאות.

בינואר-יוני 2008 היווה זרם הסחורות אל הפארק וממנו 42% מכלל הסחר בין שתי מדינות קוריאה.

ארה"ב הקלה בראשית הקיץ כמה מהסנקציות נגד צפון קוריאה לאחר שהמדינה הקומוניסטית מסרה לה פרטים על תוכנית הגרעין שלה ופירקה את מגדל הקירור במתקן הגרעיני ביונגביון. עם זאת, ההגבלות על היבוא נותרו בעינן, ולכן הפארק הגדול פחות אטרקטיווי לחברות גדולות, דרום קוריאניות וזרות. הנשיא השמרני של דרום קוריאה לי מיונג-באק, אף עורר את זעמה של צפון קוריאה כאשר רמז כי לא יכבד את ההסכמים עם קודמו להרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי.

על אף כל אלה, 72 חברות דרום קוריאניות, קטנות יחסית, כבר בנו מפעלים בפארק, מתוך רצון לנצל את כוח האדם הזול ודובר הקוריאנית בצפון קוריאה. עד כה הסכימה רק חברה זרה אחת להשקיע בפארק.

על השינוי ההדרגתי ניתן ללמוד מניסיונה של TECH SJ, יצרנית דרום קוריאנית של חלפים למכוניות וטלפונים סלולריים, שבנתה לפני 4 שנים מפעל בארבעה מיליון דולר. העובדים הצפון קוריאניים הראשונים מעולם לא ראו לוח מקשים, ועוד פחות מזה מחשב, אומר מנכ"ל החברה יו צ'אנג-גון. TECH SJ השקיעה זמן כה רב על הכשרת העובדים הללו, שהמנכ"ל יו מכנה את המפעל: "בית הספר הראשון של צפון קוריאה לעסקים".

אבל הצפון קוריאנים למדו מהר, ולימדו את עצמם להקליד. היום, 430 עובדי TECH SJ כבר מנהלים את המפעל בעצמם, בלי מפקחים מדרום קוריאה. הם אפילו שינו את תספורותיהם כדי להיראות כמו עמיתיהם הדרום קוריאנים. "הם דומים לספוג, קולטים הכל", אומר מנכ"ל החברה.

הכסף מגיע לכיסו אל הרודן, אבל היעד חיובי

זוהי בדיוק התוצאה שממשלת דרום קוריאה מקווה לה. היא מזרימה כספי השקעות ותיירות לצפון קוריאה, למרות ביקורתה של בעלת הברית הגדולה ארה"ב. אפילו לי שנבחר לנשיא רק בדצמבר 2007, רמז באחרונה שיתמוך בשיתוף פעולה כלכלי עם הצפון.

תומכי המעורבות בסיאול אומרים כי היעד שלהם לטווח הארוך הוא להכין את הצפון בדרכי שלום לאיחוד חלק עם הדרום העשיר-יותר. בעיני הצפון, הקשרים הכלכליים הופכים למקור של מטבע קשה לכלכלה הגוססת שאינה מסוגלת להאכיל את 23 מיליון התושבים.

הצפון מרוויח מזומנים מהחכרת השטח בפארק קייסונג ל-50 שנה. יונדאי אסאן משלם לצפון גם 100 דולר בעד כל תייר המשתתף בשני סיורים שהוא מארגן, האחד לקייסונג והאחר להר קומגאנג, שבדרום מזרח צפון קוריאה, אתר נוף קסום.

מותחי הביקורת בדרום קוריאה ובארה"ב טוענים כי הכסף מפרויקטים אלה משמש בסופו של דבר למימון חיי המותרות של מנהיג צפון קוריאה, קים יונג-איל, וגרוע מזה, למימון שאיפותיו הגרעיניות. אבל בעיני רוב הדרום קוריאנים, המעורבות בצפון קוריאה היא חיובית. הדרום קוריאנים רואים בשכניהם מהצפון מעין בני דודים שתעו בדרך.