איך לעשות דיאטה באמצעות שקרים

האם הייתם משקרים לבני המשפחה שלכם כדי לשכנע אותם לאכול מזונות בריאים יותר? כדאי אולי לשקול זאת. כך לפחות מראה מחקר שנעשה על-ידי פרופ' אליזבת לופטוס, חוקרת מכובדת וידועה לפסיכולוגיה והתנהגות חברתית מאוניברסיטת קליפורניה.

בשני ניסויים, שכללו 231 סטודנטים, הצליחו לופטוס ועמיתיה לשכנע מחצית מהמשתתפים, כי כילדים הם אהבו אספרגוס - זאת למרות שסטודנטים אלו אמרו תחילה כי הם בטוחים למדי שאין זה נכון.

ל"זיכרון מזויף" זה יש גם תוצאות מתברר. בהשוואה לאנשים ללא הזיכרון המזויף, "מאמינים" אלו אמרו כי אהבו אספרגוס, רצו לאכול ממנו יותר, היו מוכנים לשלם יותר עבור אספרגוס, ותמונות של אספרגוס עוררו בהם תיאבון ולא גועל.

בסך-הכל, החוקרים מאמינים כי מדובר בנקודת מבט מסקרנת לגבי ההשפעה על הבחירות התזונתיות, והדרך שבה ניתן לשכנע אנשים לאכול מזונות בריאים יותר או להתרחק ממזונות שאינם בריאים. אילו ניתן היה לחדד את הדרך ולהפוך אותה לאמצעי שיווק להמונים, היה אפשר להציגה כשיטת דיאטה חדשה לגמרי.

הניסויים שערכו התבססו על תכסיס משוכלל מאוד. למשתתפי המחקר נאמר כי הם חלק ממחקר העוסק בהעדפות מזון ומבנה אישיות. הם נתבקשו למלא שאלונים שכללו היסטוריה של 24 פריטי מזון ולדווח על חוויות אכילה שונות.

אחת ההגדרות הייתה "אהבתי אספרגוס בפעם הראשונה שניסיתי אותו". רק אלו שהיו משוכנעים יחסית כי ההגדרה אינה נכונה עבורם נכללו בניתוח הנתונים של המחקר. המשתתפים קיבלו גם שאלונים בהם דירגו את התשוקה שלהם לאכול 32 מנות שונות (כולל אספרגוס), את הסבירות שיזמינו מנות אלו במסעדה כשהם יוצאים לארוחה מיוחדת, וכמה היו מוכנים לשלם עבור מזונות אלו בחנות המכולת. בניסוי שני דומה, המשתתפים דירגו גם עד כמה מעוררות תיאבון או מגעילות היו תמונות של מזונות מסוימים (כולל צרור אספרגוס).

שבוע מאוחר יותר, המשתתפים חזרו לקבלת משוב על תשובותיהם. נאמר להם כי תוכנת מחשב מתוחכמת יצרה ניתוח נתונים של חוויות המזון המוקדמות שלהם בילדות. למחצית מהמשתתפים שיקרו החוקרים ואמרו כי כילדים הם אהבו לאכול אספרגוס מבושל.

לאחר מכן נשאלו המשתתפים על חוויות האכילה שזכרו מימי ילדותם. בכל אחד משני הניסויים, מחצית מהסטודנטים האמינו, או זכרו בטעות, כי אהבו אספרגוס כילדים.

החוקרים סיפרו כי הצליחו לשכנע אנשים "לקנות" את הסיפור ולהאמין בו, ואנשים אלו רצו גם לאכול יותר אספרגוס מאחרים.

בניסויים מוקדמים, השתמשו החוקרים בדרכים דומות כדי לשכנע אנשים להאמין כי מזונות כמו ביצים מבושלות, מלפפונים בשמיר, או גלידת תותים, גרמו להם לחלות כשהיו ילדים. כתוצאה מכך, הם אכלו פחות ממאכלים אלו. המחקרים החדשים מראים כי אפשר "לשתול" זכרונות מזויפים שיניעו אנשים לבחור במזונות מסוימים במקום לדחות אותם.

שקר לבן: טוב או רע?

צילום: [מותר לשקר לילד?]

בראיון שהעניקה ל-WeMd אמרה פרופ' לופטוס כי נשאלת השאלה האם עלינו לשקר לאנשים אחרים גם אם הדבר לטובתם? האם זהו רעיון טוב? לדבריה, קשה לחשוב כיצד אפשר לשכנע בצורה פסיכולוגית מקצועית את המטופל. מטפל אינו אמור לשקר למטופליו, גם אם השקר מיועד לטובתם. אך אין מה שימנע מהורה לנסות זאת לפעמים כשמדובר בילד או נער הסובלים מעודף משקל.

ישנם אנשים, הודתה פרופ' לוטוס, שאינם חשים נוח לעשות זאת. לאלו מזכירה פרופ' לופטוס שאין כל הבדל בין לספר לילד על פיית השיניים או על סנטה קלאוס לבין שקר לבן שישכנע אותם לאכול ברוקולי ואספרגוס ולמנוע מהם חיים שלמים של השמנה וסוכרת.

מומחים בתחום התזונה מסכימים כי שכנוע הילד שהוא אהב לאכול תרד אינו שונה מהטריק של הכנסת מחית ירקות למאכלים שונים והסתרת גזר מגורד בקציצת הבשר.

החוקרים מיהרו להדגיש כי למרות שניתן "לשתול" זכרונות מזויפים שישפיעו על העדפות מזון לא ברור כמה זמן יימשכו השפעות אלו.

קשה "לשתול" זיכרון מזויף של מזון לא אהוב בקרב אנשים שאוכלים אותו על בסיס קבוע וזוכרים בקלות עד כמה הם לא נהנים ממנו. ולמרות שמפתה להסיק מניסויים אלו כי הורים יכולים להשפיע על בחירות המזון של הילדים בעזרת שקר לבן, אין עדיין כל הוכחה שאפשר לעשות זאת גם מחוץ לתנאי מעבדה.

ממצאי המחקר פורסמו בגליון האחרון של "Experimental Psychology".