ביהמ"ש העליון נגד פרסומות פוליטיות

מי בעל הדעה? בהחלטה תקדימית ברוב של חמישה מתוך שבעה שופטים קבע (יום ד', 20.8.08) בית המשפט העליון כי אין לפסול את הכללים המחייבים את רשות השידור ואת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו להמנע משידור פרסומות ב"נושאים פוליטיים שנויים במחלוקת בציבור". מדובר בהחלטה בעתירה שהגיש ה"מפקד הלאומי" להורות על שידור תשדירים בהם קריאה לציבור לחתום על תמיכה ב"הסכם עקרונות" עמי איילון וסרי נוסייבה - הסדר קבע לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני.

כאמור, ברוב של חמישה שופטים מרים נאור, אדמונד לוי, אילה פרוקצ'ה, אשר גרוניס וסלים ג'ובראן, נקבע כי למרות הפגיעה בחופש הביטוי, זכות חוקתית, הפגיעה עומדת בפסקת ההגבלה ולפיכך, אין לפסול את הכללים. נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, ואסתר חיות נותרו בדעת מיעוט. ביניש סברה כי אין סמכות בחוק לאיסור על פרסומות פוליטיות ועל הכנסת לחוקק חוק מתאים לשם כך.

שופטי הרוב ביססו את החלטתם על "דוקטרינת ההגינות" - לפיה אמצעי התקשורת מחויבים לתת במה שווה למגוון הדעות.

ביניש: להפנות לטיפול הכנסת

צילום: נשיאת בית המשפט דורית ביניש

מן העבר השני, שופטי המיעוט אסתר חיות והנשיאה דורית ביניש. ביניש סברה כי יש "להשעות את תוקף בטלותם של הכללים לתקופה של שנה על-מנת לאפשר לכנסת להדרש לסוגיה". זאת משום ש"הכללים הוכנו ללא הסמכה מתאימה בחוק". לדבריה, "חופש הביטוי הפוליטי מהווה תנאי חיוני לקיומו ולהתפתחותו של משטר דמוקרטי חשיבותו הרבה של חופש הביטוי הפוליטי לפרט ולחברה ותרומתו להליך הדמוקרטי משפיעים לא רק על מעמדו החוקתי אלא גם על היקף ועוצמת ההגנה הניתנת לביטוי".

הכללים האוסרים באיסור מוחלט על שידור פרסומות ש"המרכיב הדומיננטי שלהן הוא נקיטת עמדה בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בציבור. איסור זה פוגע בחופש הביטוי הפוליטי", כתבה ביניש.

העותרים: זכאים להגנה מוגברת

צילום: עמי איילון ראש יוזמי המפקד הלאומי

העותרים, "המפקד הלאומי" טענו באמצאות באי-כוחם עוה"ד מוטי ארד, הילה גולדברג, כי כללי רשות השידור והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פוגעים בחופש הביטוי, קרי בזכות חוקתית, ודווקא תשדיר המהווה "ביטוי פוליטי", זכאי ל"דרגת ההגנה הגבוהה ביותר במדרג ההגנות על חופש הביטוי". עוד נטען כי הכללים אינם עומדים בפסקת ההגבלה כפי שנדרש בהקשר לפגיעה בזכות חוקתית. למשל, אין הם עומדים בתנאי הראשון, הסמכה בחוק רשות השידור לפגיעה בחופש הביטוי. הכללים גם אינם עומדים לטענתם בתנאי השלישי – תכלית ראויה. האיסור לשידור פרסומות פוליטיות לא ישרת כל אינטרס ציבורי לגיטימי.

הם טענו עוד כי "ממילא אין שוויון כלכלי בין גופים השואפים לחשיפה של דעותיהם הפוליטיות באמצעי תקשורת אחרים כגון: העיתונות הכתובה, האינטרנט, שלטי חוצות, לוחות מודעות, והפצת דברי דואר ישירות לנמנעים. יחד עם זאת לא הוטל איסור על תשדירים 'פוליטיים' באמצעים אלו". מכאן, לטענתם, מדובר בהגבלה דווקא על פרסום ברדיו ובטלוויזיה וזו טעונה "הנמקה מיוחדת הנותנת טעם מספק לאבחנה בין הרדיו לטלוויזיה לבין אמצעי תקשורת אחרים". העותרים טענו כי יש לבטל את הכללים מאחר והם בלתי חוקתיים.

הרוב נגד פסילת הכללים

צילום: השופטת מרים נאור

כאמור, על דעתם של חמישה מתוך שבעה שופטים הוחלט כי אין לפסול את הכללים. השופטת מרים נאור כתבה בהחלטה כי הכללים אכן פוגעים בזכות לחופש הביטוי. "חופש הביטוי הפוליטי הוא בגרעין הזכות לחופש הביטוי. והוא נכלל בזכות החוקתית לכבוד האדם". הבסיס לדבריה להצדקת הכללים היא "דוקטרינת ההגינות", שעניינה הבטחת "שוק רעיונות חופשי המשקף באופן ראוי ושלם את מגוון הדעות בנושא העומד לדיון". מדובר בדרישה להצגת "זויות שונות של הסוגיה או אירוע מסויימים לפני הקהל, ושמירה על איזון... בין העמדות השונות, נועדו לשכלל את זרימת המידע ולמנוע עיוותים וחסמי כניסה".

לפיכך שידור פרסומת פוליטית במסגרת תשדירי הפרסומת "עלול לסכל את השמירה על האיזון בין ההשקפות השונות במסגרת שידורי השידור הציבורי ולחתור תחת דוקטורינת ההגינות בשידורים". היא הוסיפה כי האמצעי שננקט בכללים בכדי להגשים שידורים הוגנים ומאוזנים הוא "איסור מלא על העברת מסרים פוליטיים במסגרת תשדירי הפרסומת".

הרשות השניה: חשש להטיית סיקור

באי-כוחה של הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו עוה"ד יאיר עשהאל, ליאת בנמלך ונחי בן-אור, התנגדו לביטול הכללים והביעה חשש כי אם הם יבוטלו "בעלי הממון הם שירכשו זאת זמן הפרסום ויוכלו להשפיע באופן אפקטיבי ביותר על השיח החברתי פוליטי מבלי להיות כפופים למגבלת האיזון הקבועה בחוק".

לטענתם ביטול הכללים יגרום להטייה של הסיקור החדשותי שכן בעלי הזכיונות עלולים שלא לפרסם ידיעות אחר עלולות למנוע מגורמים מסויימים לפרסם באמצעותם. וגורמים כאמור אף עלולים להפעיל עליהם לחצים בהקשר זה".עוד נטען כי הביטול "יגרור את הרגלוטור לעסוק בצנזורה פוליטית".

לוי: נקניקיות על מדף המרכול

צילום: השופט אדמונד לוי

השופט אדמונד לוי, מי שפסק בדעת יחיד כי חוק פינוי פיצוי אינו חוקתי, כתב כי הסיבה לאיסור תשדירים פוליטיים היא "האינטרס הציבורי" בשמירה או במניעת התדרדרות מאפייני השיח הפוליטי הישראלי. "פתיחתו של תחום הפרסומת לתכנים פוליטיים תשנה עמוקות את מאפייני השיח המוכרים לנו. בפרט מוטרד אני מן היסוד האינדוקטרינרי העלול להתלוות למדיה הפרסומית. שיווקן של השקפות אידיאולוגיות משל היו הן נקניקיות על מדף המרכול, כשמספר הפעמים בהן מושמע במחזוריות הזמריר (ג'ינגל) המדבר בשבחן ישפיע על מידת הנכונות לאמצן, טומנת בחובה סכנה מהותית לאיכותו של השיח הפוליטי בישראל, שגם כך אינו נטול פגמים".

לוי הוסיף כי ב"מקרה הפרטני", עתירת המפקד הלאומי, "אין לדבָר ביטוי קיצוני, אולם נקל לשער עד כמה חלקלק הוא המדרון ומה מהר עלולים אנו למצוא עצמנו בתחתיתו".

פרוקצ'יה: ערוץ הפרסום אינו במה

צילום: השופטת אילה פרוקצ'יה

שופטת רוב נוספת, אילה פרוקצ'יה, כתבה כי למעשה חופש ביטוי פוליטי אינו מתפרש כזכות למימוש ביטוי באמצעי פרסום בתשלום ברשות התקשורת הציבורית. ערוץ הפרסום לדבריה לא נועד מלכתחילה לשמש במת ביטוי אלא הוקם ל"תכלית כספית-תקציבית".

הגבלת הפרסומים לעניינים שאינם מעוררים מחלוקת חברתית "מקדמת את תפקידן של רשויות התקשורת בהגנה על חופש הביטוי הפוליטי ואת משימתן לשמור על איזון והגינות במסרים החברתיים- פוליטיים בשידורים בלא קשר של תלות לממון וליכולת כלכלית של בעל הדעה ואינה מנוגדת להם". יחסיותה של זכות לחופש ביטוי פוליטי ברשויות התקשורת הציבוריות "מותירה את הביטוי הפוליטי בתשדירי פרסומת בתשלום מחוץ לגבולותיה".