נתקלה בדלת זכוכית ושברה את אפה

מיה גורן תבעה את ר. לוי את לוי בע"מ (נתבעת 1) ואת אירנה בחדבנה (נתבעת 2) בבית משפט השלום בתל אביב לאחר שנתקעה בדלת זכוכית ונפצעה. מכתב התביעה עלה שבחודש מרס 2004, בשעות הערב, בילתה עם חברתה, ובבואה להיכנס ל"קפה תילתן", נחבטה בדלת זכוכית שקופה בכניסה ושברה את אפה. התובעת הובלה באמבולנס לבית חולים, איכילוב, כשהיא שותתת דם ולאחר טיפול שוחררה לביתה. לדבריה, כתוצאה מהתאונה פיתחה התקפי חרדה והופנתה לייעוץ פסיכולוגי. התובעת האשימה את הנתבעות ברשלנות וכמי שאחריות לתאונה כשלא סימנו את דלת הזכוכית באופן בולט, דבר שהיה מונע את התאונה. לתובעת לא נגרמה נכות והשבר באפה, לא הותיר פגם אסתטי.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעות את טענות התובעת ולדבריהן, הדלת הייתה מסומנת והתאונה נגרמה באשמת התובעת,שלא ראתה לאן היא הולכת, ואין להטיל עליהם חבות. הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה. מטעמן העיד הברמן של בית הקפה ולדבריו, התובעת נכנסה למקום בגפה, וכשהיא בגילופין ונדף ממנה ריח חזק של אלכוהול. "לאחר שהזמינה שתייה חריפה, שהעצימה את שכרותה, פסעה בצעדים כושלים לעבר דלת היציאה שפגעה בה". בחקירתו הנגדית אמר הברמן: "אם אני לא טועה נתתי לה לשתות משקה אלכוהולי. לא זוכר בדיוק", ובהמשך חזר בו מעדותו.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת דורית קוברסקי, את הנתבעות לשלם לתובעת 7,700 שקל לאחר שקבעה שלחובתה נזקפת רשלנות תורמת בשיעור של 30%. "התרשמתי מיושרה של התובעת ומכנות גרסתה שעמדה במבחן החקירה שכנגד, נתמכת בתיעוד רפואי ובעדות חברתה שאף לא הופרכה או נסתרה באופן כלשהו...אני מעדיפה את גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת הנתבעות".

לדברי השופטת קוברסקי, על הנתבעות חלה חובת זהירות קונקרטית, "כמחזיקות המקום יכלו לצפות כי עקב אי סימונה של הדלת ייגרם נזק על-ידי היתקלות בה. כשמדובר ב'סימון' של זכוכית למניעת היתקלות בה, אין הכוונה למסגרת אלומיניום המקיפה אותה, או לידיות ואף לא לשלטי פרסומת בצד, אלא הסימון צריך להיות באמצעות מדבקה או שלט על הדלת עצמה, על-מנת להתריע על קיומה של הזכוכית ולהבליטה".

השופטת קוברסקי הוסיפה שסימון דלת זכוכית באמצעות מדבקה או שלט, הנו אמצעי פשוט ויעיל שעלותו זניחה. "עצם התרחשות התאונה מלמד על כך שהזכוכית לא הייתה מסומנת כראוי. על כן אני סבורה שהנתבעות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית". בד-בבד פסקה השופטת שלפתחה של התובעת רובצת רשלנות תורמת בשיעור של 30%: "על התובעת היה לנקוט משנה זהירות בבואה להיכנס לבית הקפה, בעיקר כשמדובר בשעת לילה מאוחרות. יתכן שאם התובעת הייתה פוסעת ביתר תשומת לב, התאונה הייתה נמנעת".