בג"צ יחליט מהי הינתקות

מעל 7,000 מילים נדרשו להסביר מדוע מילה אחת היא לגיטימית. מדובר בעתירה מרתקת באשר למינוח פוליטי ולהגבלתו באמצעי התקשורת, שמעוררת מחדש במלוא-עוזה את סוגיית חופש הביטוי בגבול האפור.

המטה להצלת העם והארץ, באמצעות עו"ד אביעד ויסולי, עתר שלשום (יום ב', 18.8.08) לבג"צ נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ונגד רשות השידור, אך הודעה בנושא נמסרה רק היום. המטה דורש לאפשר שידור תשדירים מטעמו במלאת שלוש שנים לגירוש הישראלים מגוש קטיף, וצפון השומרון, ברדיו קול חי וברשת ב'. המטה טוען לצמצום למינוחים של הפרסומאי ראובן אדלר ושל "פורום החווה" של אריאל שרון.

בתשדירים נעשה שימוש במילים "חורבן" ו"גירוש" לתיאור אשר התרחש בחבל עזה. הרשות השנייה דרשה לשנות את המינוח ל"פינוי". בקשה של בא-כוח העותרים לקיום דיון בוועדת ערר עוכבה 13 ימים למרות מכתבים חוזרים ונשנים, אולם בסופו של דבר התכנסה הוועדה והחליטה על פסילת התסכיתים בנימוק שהם עומדים בניגוד לסעיפים בנושא אתיקה בפרסומת ברדיו.

בתשובת ועדת הערר נכתב: "תשדירי הפרסומת נשוא החלטה זו עניינם בתהליך ה'הינתקות' אשר התקיימה בקיץ תשס"ה בגוש קטיף, והם מעבירים מסר ברור שלפיו ההינתקות הייתה בגדר 'גירוש' על המשמעות של מונח זה, בכלל ובפרט בתקופת חודש אב. עניין זה, בפרט באופן בו הוא מובא בתשדיר, הינו שנוי במחלוקת ציבורית ופוליטית בקרב הציבור. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בתשדירים הנוקטים בתיבה 'גירוש גוש קטיף'. לפיכך, שידור תשדירי הפרסומת המבוקשים עומד בניגוד לסעיף 46(א)(3) לחוק הרשות השנייה, האוסר שידור פרסומת הכוללת 'תעמולה מפלגתית' (בהתאם לפרשנות שניתנה למושג זה בפס"ד שמאי) וכן בניגוד לכללי האתיקה ברדיו, הקובע כי אין לשדר פרסומת שיש בה מסר פוליטי. ככל שהבט דומיננטי בעייתי זה יבוא על תיקונו בנוסח תשדירים מתוקן הוא יישקל שנית לגופו של עניין".

רשות השידור, מצדה, הייתה נדיבה יותר והסכימה מלבד המילה "פינוי" גם לשימוש במילה "עקירה", אולם הסכימה לכנס ועדת ערר בנושא רק ב-1 בספטמבר, וזאת למרות שהדבר יהפוך את התשדיר ללא-רלוונטי בשל תאריך מוקדם יותר של פתיחת מוזיאון זיכרון לגוש-קטיף של המטה. בקשה לצו ביניים בנושא התייתרה לאחר שרשות השידור הודיעה על קיום הדיון היום בשעה 17:00.

איפה בדיוק הפולמוס

שאלה נוספת אותה מעלים העותרים היא מהו תשדיר הכולל דבר שיש בו משום פולמוס, ומשיבה כי קשה להשיב בדייקנות על כך, אולם "העובדה שהנושא בו עוסק התשדיר שנוי במחלוקת ציבורית, אין בה כשלעצמה כדי לפסול את התשדיר, אם הוא עצמו, בתכנו או בצורתו, אינו מעורר מחלוקת. המחלוקת צריכה להיות מהותית ורחבה, כלומר, צריך שתהיה זו מחלוקת רצינית המקיפה חלק ניכר של הציבור, אין די בכך שהתשדיר מעורר מורת רוח מסוימת או שהוא שנוי במחלוקת אצל קבוצה קטנה בציבור. אומנם גם נושא זה יש לבחון בכל מקרה לגופו".

הפסילה אינה של כל התשדיר, אלא רק של מילה-שתיים בו, והדבר מעיד, לדברי העותרים, על אי-היותו של התשדיר שנוי במחלוקת. "לא ניתן לומר שהחלפת מילה בודדת למילה נרדפת אך שונה במשמעותה היא 'מחלוקת מהותית ורחבה'... זוהי מחלוקת נקודתית ומצומצמת, המיועדת להכתיב דעות פוליטיות מסוימות לשידור". לדבריהם, דווקא עצם ההחלטה האם נושא מסוים שנוי במחלוקת היא החלטה פוליטית ושנויה במחלוקת כשלעצמה, משום שהיא פותחת פתח רחב ביותר להתערב ולהכתיב את נוסח הפרסום, תוכנו, נושאו וכו'.

עוד נטען לצמצום חופש הביטוי, שכן "גירוש" עונה, לכל היותר, על ההגדרה "דעות חריגות ולא אהודות", וזאת למרות שלדעת העותרים ביטוי זה הפך לקונצנזוס ציבורי לאור תוצאותיו הקשות והטראומטיות של המהלך על המגורשים, לצד "כשלונה הברור של תוכנית ההינתקות".

בקשה לסנקציות בשל פוליטיזציה

בזאת לא תמה העתירה, וכלפי שתי הרשויות מופנית אצבע מאשימה של פוליטיזציה אסורה: "בעוד העותרת היא גוף פרטי הרשאי ליהנות מכל חירויות היסוד וזכויות האדם במשטר הדמוקרטי, הרי המשיבות הן גופים ציבוריים הממלאים את תפקידיהם על-פי חוק בלבד. השימוש של המשיבות בכוחן על-מנת להחדיר מסרים פוליטיים לפעולותיהם, הינו פסול מעיקרו. יתרה מכך - הניסיון של המשיבות, כשהן בעלי זכיון מונופולי לאמצעי תקשורת מסוימים, לכפות על העותרת מסרים פוליטיים ברורים המנוגדים מהותית להשקפותיה של העותרת, כתנאי לשימוש באמצעי התקשורת תחת שליטתם, מהווה לא רק פוליטיזציה פסולה של השירות הציבורי, אלא גם ניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי, שיקולים זרים של גופים ציבוריים הפועלים על-פי דין ואפליה נפסדת לרעה של העותרת על-רקע פוליטי" אולי אף עד כדי עבירות פליליות.

הלכך מבקשים העותרים כי בית המשפט ינקוט נגד רשות השידור והרשות השנייה "סנקציות ראויות בגין ניסיונן הפסול לקדם ולכפות את השקפותיהן הפוליטיות על העותרת והציבור תוך שימוש פסול בכוחן השלטוני המונופוליסטי ושליטתן באמצעי התקשורת".

ההיערכות – כמו לטרנספר

בנימוקי העתירה ציינו העותרים כי מהות משימת ההינתקות הייתה סילוקם בכוח של תושבי גוש קטיף, רצועת עזה וארבעה ישובים בצפון השומרון מבתיהם והריסת הבתים והישובים. עוד נטען כי כל היחידות שהשתתפו במשימה, אומנו לביצועה במשך חודשים רבים, פיזית ונפשית, אימונים ותרגולים אשר כללו אינדוקטרינציה פוליטית מתוכננת שמטרתה הייתה להביא את החיילים להזדהות עם המשימה ולהתכחשות לרגשות התושבים שאותם הצטוו לסלק.

העותרים מציינים כי כמות החיילים והשוטרים שהשתתפו בפועל בגירוש עלה על 60,000, למעלה מפי שבעה מכמות המגורשים, ובאורח עקיף השתתפו בגירוש עוד עשרות אלפי אנשים שהועסקו במתן שירותים לכוחות הצבאיים והמשטרתיים.

הליכי הפינוי תוארו בעתירה בפרוטרוט, ונכתב כי למעלה מ–95% מהתושבים התנגדו לגירוש. המטה למען העם והארץ מכנה את ההינתקות "טרנספר", וזאת תוך אבחנה בין שלוש דרכים לניוד אוכלוסין: הגירה, שעניינה העברה מרצון של קבוצה נרדפת או במצוקה המבקשת לעבור למקום בו חייה יתנהלו ביתר נוחות, כדוגמת העולים החדשים; יישוב מחדש שעניינו העברת אנשים מרצונם באמצעות מתן הטבות ועידוד מצד השלטון לעוברים, בדרך כלל משיקולי תכנון, איזון דמוגרפי וכלכלי, סדר ציבורי וכדומה.

הדרך השלישית היא עקירה או טרנספר שהם העברה בכפייה באמצעות יצירת לחץ שלטוני על קבוצות אזרחים לעזוב את בתיהם למקום אחר. "הלחץ מתבטא בחקיקה מפלה (דוגמה: חוקי נירנברג בגרמניה הנאצית), בפגיעה בזכויות האדם - זכות הקניין, התנועה, הביטוי, הדת – (לדוגמה: גירוש ספרד), או ביצירת מנופי לחץ כלכלי, חברתי, דתי או לאומי (דוגמה: מדינות ערב ביחס ליהודים)". לדברי העותרים, משמעות גירוש היא העברה תוך שימוש בכוח הכולל שליחת כוחות צבאיים או משטרתיים לביתו של כל אזרח, הוצאתו בכוח מביתו, הגלייתו בכפייה למקום מרוחק, והריסת היישובים על-מנת למנוע מהתושבים לחזור אליהם.

המילים של אבן שושן

גם ההבט הלשוני והמילולי אינו נפקד מן העתירה. משמעותם הלשונית של הביטויים "גירוש", "עקירה" ו"פינוי", על-פי מילון אבן-שושן ומילון ספיר הובאו כמצדדים בעמדת העותרים:

* המילה "גירוש" מוסברת כשילוח, הרחקה בכוח וגזירת גלות;
* המילה "עקירה" מבוארת כיציאה ממקום מגורים והעתקה למקום אחר וכהעברת אוכלוסין ממקום למקום בעל-כורחם;
* המילה "פינוי" לעומת זאת מתייחסת במילון אבן שושן לסילוק דברים ממקום למקום, בעוד שבספיר מדובר גם על סילוק אנשים.

הסילוק בכוח, אפוא, מיוחס אך ורק למונח ה"גירוש", בעוד ש"פינוי" מתייחס בעיקר בהקשר של פסולת ועבריינים פולשים ומסיגי-גבול. "לא יעלה על הדעת כי גופים ציבוריים או ממשלתיים ימנעו מקרבנות הגירוש את אפשרות לבטא את הטראומה שעברה עליהם במלים הראויות לתיאור האסון שעבר עליהם. האם יעלה על הדעת כי ממשלת גרמניה או כל מדינה אחרת באירופה תאסור על יהודים את השימוש במילה 'שואה' לתיאור מעשי הנאצים לעם היהודי במלחמת העולם השנייה?", כתבו העותרים.

המסר הפוליטי שב"פינוי"

העותרים אינם שוללים את התזה ולפיה ב"גירוש" יש מסר פוליטי, אך טוענים בצד זאת כי ב"פינוי" יש גם מסר פוליטי – הפוך, שאינו עדיף ממשנהו.

העותרים טוענים לפרשנות מרחיבה העומדת בסתירה לחוקי היסוד של מדינת ישראל - כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. מדובר על ההנחיה ולפיה יקפיד בעל זיכיון שלא יהיה בשידוריו כדי לקדם, במישרין או בעקיפין, את עניינם האישי, הכלכלי או הציבורי, שלו או של מנהל או בעל עניין בו. אם כך, אומרים העותרים, אל לרשות לאפשר לזכייניה שידור של קדימונים (פרומואים), אחרת יש בכך חריגה מהנחיה זו.

טענה נוספת שהועלתה היא פגיעה במגורשים ובמאות אלפי תומכיהם כמיעוט, כאשר מתארים את שנעשה להם רק כ"פינוי" (מרצון) ולא כגירוש (בכפייה).

ויקיפדיה "מטרנספרת"

העותרים עושים שימוש גם במילון הממוחשב של "ויקיפדיה" באנגלית שאת "תוכנית ההינתקות" מסווג תחת הערך Population Transfer (=טרנספר של אוכלוסין):

** "During August 2005, Israel forcibly transferred all Israeli settlers (10,000) from the Gaza Strip and northern West Bank, as part of its Unilateral Disengagement Plan."
** תרגום: "באוגוסט 2005, ישראל העבירה בכוח את כל המתיישבים הישראלים (10,000) מרצועת עזה וצפון הגדה המערבית כחלק מתוכנית ההינתקות החד-צדדית".

עוד מסתמכת העתירה על המשפט הבינלאומי שלדברי העותרים אוסר את ביצוע ההינתקות, ומגדיר אותה כ"פשעים נגד האנושות" וכ"פשעי מלחמה".

מילים שאינן "פורמליות"

עוד נכתב כי הכרחת העותרים להשתמש דווקא במינוחים של הוגי ההינתקות, שעה שהבטחותיהם קרסו והופרכו אחת לאחת, הוא פתטי ומנותק מהמציאות, והוסיפו: "לא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית האמונה על חופש הביטוי, כי שימוש במונח פורמלי בחוק מסוים לגבי פעולה המתוארת בו, יאסור את השימוש במונח אחר לגבי אותה פעולה. שלטון האוסר על השימוש של אזרחיו בביטויים ובמילים שאינן 'פורמליות'? ספק אם קיים כזה בגרועה שבדיקטטורות".

מסר פוליטי או הסתכלות סובייקטיבית

העותרים הוסיפו כי העובדה שרשות השידור, בניגוד לרשות השנייה, מוכנה לשימוש גם במילה "עקירה" מראה כי גם היא מכירה בעובדה שלמעשה לא היה "פינוי", אלא סילוק בכוח של יהודים מבתיהם, הריסת בתיהם והחרבת יישוביהם. "הימנעותם מהשימוש במילה 'גירוש' נובעת מדעתם הפוליטית ולא מניתוח אובייקטיבי של המאורעות הטראומתיים של קיץ התשס"ה", נכתב.

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו טוענת כי בביטוי "גירוש" טמון מסר השנוי במחלוקת ציבורית ופוליטית בקרב הציבור, וכי יש בכך משום "תעמולה מפלגתית" ומסר פוליטי. העותרים מצביעים על כך שדווקא הביטוי "פינוי" הוא השנוי במחלוקת, שכן בעת ההצבעה בקריאה שלישית בכנסת, התנגדו שליש מחברי הכנסת לחוק. הם הוסיפו כי בחוק אין סעיף המחייב שימוש במונח "פינוי" או איסור השימוש במונח "גירוש".