בטן שמנה מעלה את הסיכון לשבץ

ידוע כי עודף משקל או השמנה עלולים לגרום למחלות לב ולהתקפי לב, אך האם משקל עודף סביב הבטן מעלה את הסיכון לשבץ? מתברר שכן.

חוקרים מאוניברסיטת היידלברג ערכו מחקר בכדי לבדוק אם אנשים שסבלו מעודף משקל או השמנה היו בסיכון גבוה יותר לשבץ מאלו שבמשקל נורמלי. החוקרים התמקדו בעיקר בהיקף המותניים.

המחקר כלל 1,137 גרמנים; 379 מהם היו חולים שעברו שבץ, ו-758 היוו את קבוצת הביקורת שהותאמה על-פי גיל, מין ומקום מגורים. קבוצת השבץ כללה 141 נשים ו-238 גברים, שגילם הממוצע 67.

מבין המשתתפים בקבוצת השבץ, 301 סבלו משבץ מלא, 37 סבלו מדימום במוח ו-41 סבלו ממה שמכונה לעיתים קרובות "שבץ קטן" או שבץ איסכמי אירעי (TIA). סוג השבץ המכונה TIA מופיע כשזרימת דם למוח נחסמת באופן זמני ואז מתחדשת שוב באופן ספונטני. לעתים קרובות זהו סימן מקדים לשבץ מלא ונחשב סימן אזהרה.

רמת ההשמנה נמדדה בעזרת הפרמטרים הבאים:

* היקף המותניים (נמדד בקו שמתחת לטבור).

* אינדקס מסת גוף (או בקיצור BMI, המוגדר כמשקל הגוף בקילוגרמים חלקי הגובה במטרים מרובעים). BMI גדול מ-30 נחשב השמנה.

* מדידת יחס היקף מותניים (או WHR, המוגדר כהיקף מותניים חלקי היקף הירכיים). WHR חריג לנשים מוגדר גבוה או שווה ל-0.85. לגברים WHR חריג נחשב גבוה או שווה ל-1.

שומן בבטן והסיכון לשבץ

צילום: [לערוך מדידות מפעם לפעם]

השמנה נמצאה שכיחה יותר בקרב אלו שסבלו משבץ או מ-TIA, והשפיעה על 30% מקבוצה זו. ה-BMI לא היה קשור בצורה עצמאית לעלייה בסיכון לשבץ.

הקשר בין היקף המותניים לסיכון לשבץ היה משמעותי הרבה יותר. אנשים עם היקף מותניים גדול יותר (גדול מ-101.5 לגברים ומ-90 לנשים) היו בסיכון גבוה פי ארבעה לשבץ בהשוואה לאלו עם היקף מותניים אופייני. משתתפים עם ה-WHR הגבוה ביותר היו בסיכון גבוה כמעט פי שמונה לשבץ בהשוואה לאנשים עם ה-WHR הנמוך ביותר. התוצאות היו דומות גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים, כמו רמת הפעילות של המשתתפים, עישון וסוכרת.

למרות שעלייה מוגזמת במשקל יכולה להוות סיכון בריאותי, השמנה באזור הבטן מסוכנת עוד יותר. אנשים צריכים למדוד את היקף המותניים שלהם מפעם לפעם, מדגישים החוקרים, ולהימנע מהצטברות שומן בבטן.

החוקרים קראו גם לרופאים להיות מודעים יותר לקשר בין היקף המותניים לסיכון לשבץ, למדוד את היקף המותניים למטופלים ולהשתמש ביחס בין המותניים לירכיים כדי להעריך את הסיכון לשבץ. רופאים צריכים גם לשקול את כל הפרופיל של הסיכון הווסקולרי כדי לצמצם או לשנות את כל הגורמים האפשריים התורמים למחלת לב כלילית ולמחלת עורקים היקפית.

הם קוראים לאנשים לנקוט בכל האמצעים הידועים התורמים לבריאות טובה, ומציינים כי פעילות גופנית גם היא הייתה שכיחה הרבה יותר בקרב אלו שבקבוצת הביקורת לעומת אלו שבקבוצת השבץ ובקרב חולי ה-TIA.

תוצאות המחקר פורסמו ב"Stroke" - העיתון של איגוד הלב האמריקני.