מפלתם של צאצאי היוצרים

"הם נושמים רווחים. הם אוכלים ריבית על כסף. אם הם לא מקבלים אותם, הם מתים כמוך, בלי אוויר". כך כתב הסופר האמריקני ג'ון סטיינבק, חתן פרס נובל, בספרו ענבי זעם. סטיינברג דיבר על הבנקים, אבל יורשיו אומרים כנראה אותו הדבר על הוצאות הספרים, כותב העיתון הלונדוני "דיילי טלגרף".

בית משפט במנהטן שלל השבוע מבנו של סטיינבק ומנכדתו את זכויותיהם על כמה מיצירותיו הנודעות ביותר של הסופר, לרבות "ענבי זעם", על "עכברים ואנשים", וספרו הראשון "גביע הזהב", אחרי שנים של מאבק משפטי, שהיה יכול לשמש נושא לרומן דרמטי בפני עצמו.

בית המשפט לערעורים בניו-יורק פסק לטובת הוצאת הספרים פנגוין, השייכת לבית ההוצאה פירסון, בתיק שיש לו השלכות קשות גם על יורשיהם של אמנים אחרים, המבקשים לשלוט על השימוש העתידי ביצירות נודעות.

בשנת 2006 העניק שופט אמריקני לבן תומס סטיינבק ולנכדה לבלייק סמייל את הזכויות על יצירותיו של הסופר, וקבע כי צאציו של יוצר יכולים לבטל חוזה על סמך חוק זכויות היוצרים, וזאת כדי לאפשר להם ליהנות מ"מתנותיו של האמן לתרבות שלנו". החוק נועד להגן על סופרים המעבירים זכויות לאחרים עוד בראשית הקריירה שלהם, לפני שההצלחה מאפשרת להם לדרוש תנאים טובים יותר.

אבל השבוע פסקה ערכאת הערעור כי אין זה כך, משום שאיליין סטיינבק, אשתו השלישית של הסופר המנוח, כבר חתמה על הסכם זכויות יוצרים חדש, וכי הצאצאים החמיצו את ההזדמנות לשאת ולתת עליו.

אין זו פעם ראשונה שיורשיהם של סופרים מפורסמים מתאכזבים מן החוק. לפני שנתיים, הלכה נכדתו של א.א. מילן, יוצר "פו הדב", לבית משפט בסן פרנציסקו בניסיון להחזיר לידיה את זכויות היוצרים על סיפורים שבהם מופיעה דמותו של הדב. קלייר מילן ביקשה לבטל הסדרים משפטיים שהעבירו את הזכויות לידי סוכן הספרים סטיבן סלזינג'ר. מילן עצמו חתם עליהם ב-1930, עשרות שנים לפני מותו ב-1956. הנכדה ניסתה אף היא להיעזר בסעיף בחוק זכויות היוצרים האמריקני המתיר לצאצאי סופרים להחזיר לידיהם את הזכויות על היצירות אם הן הופכות במפתיע לפופולריות. ואכן המכירות של פו הדב עלו בשנים האחרונות לכ-6 מיליארד דולר. אבל בית המשפט דחתה את עתירתה.

עידן האינטרנט והספרייה של גוגל

חוקי זכויות היוצרים הראשונים נחקקו בבריטניה בתקופת המלכה אן ב-1709, אך תוקנו פעמים רבות מאז. באחרונה, עם עליית האינטרנט, שהוכיח עצמו פעמים רבות כ"תחום אפור" מבחינה משפטית, מופעל שוב לחץ לתקן את החקיקה הקיימת.

בתחום המוזיקה, למשל, הסכסוכים על זכויות יוצרים עוסקים בשיתוף קבצים ובשימוש במוזיקה במקומות ציבוריים, כגון חדרי לובי של מלונות. הזמר האנגלי סר קליף ריצ'רד יצא למסע שתדלנות למען שינוי החוק לאחר שכמה מלהיטיו משנות ה-50 החלו לאבד את הגנת החוק, ואילץ את האיחוד האירופי לשנות למפרע את החוק כדי להרחיב את זכותם של מוסיקאים לתמלוגים מ-50 ל-95 שנה.

בניגוד למוסיקאים, הזכויות על יצירות של סופרים נשמרות רק 70 שנה מיום מותם. בשנה שעברה איבדה היצירה של ג'.מ. בארי, פיטר פן, את הגנת חוק זכויות היוצרים, וגרמה לבית חולים לונדוני, שירש את הזכויות, לאבד את הכנסתו העיקרית.

"דיילי טלגרף" מציין כי כל אלה מעוררים את השאלה אם דיני הקניין הרוחני עדיין מתאימים לעידן המודרני, כאשר האינטרנט מספק גישה קלה ליצירות באמצעות פרויקט הספרייה של גוגל, ודומיו, ומקל על הפצת חיקויים והעתקות.

בתוך כך, נאבק סטיבן ג'ויס, צאצאו החי היחיד של הסופר ג'יימס ג'ויס, בהתמדה נגד האקדמיה על הרשות לצטט קטעים מיצירותיו של אביו.