פרשת נעלין: העליון דחה עתירה נוספת

המהומות השפיעו? בית המשפט העליון דחה (יום ב', 11.8.08) עתירה נוספת של חברת הנדל"ן פילנדנדרום 12 בע"מ נגד תוואי הגדר באזור נעלין חשמונאים.

בהחלטה דחו השופטים את טענת החברה כי נפגעה זכות הטיעון שלה בשל הסירוב לאפשר לה להציג מסמכים שיעידו על מגעים להסדר פינוי פיצוי עם הפלשתינים, זאת נוכח "רגישות האזור הנדון הרווי במתח".

העותרת, חברת נדל"ן פילנדנדרום 12 רכשה באזור מודיעין עלית קרקעות והכינה תוכנית לשכונה של 250 יחידות דיור. התוכנית אושרה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה מודיעין עלית בשנת 2000 והומלצה להפקדה על-ידי משרד הביטחון בשנת 2001. בשנת 2004 הובאה התוכנית לדיון והפקדה בוועדה העליונה אך זו עצרה את התהליך וזאת עד לקביעת תוואי הגדר.

השכונה בשטח הפלשתיני

על הפרק עמדו שלוש חלופות, שתיין מהן, צפונית וביניים, כללו את השטח של החברה בתוך השטח הישראלי. בתחילה קבע המפקד הצבאי את חלופת הבניים אך בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח ותושבי נעלין הוחלט לקבוע את החלופה השלישית, הדרומית, שהותירה את בתי השכונה המיועדים בשטח הפלשתיני.

החברה הגישה עתירה נוספת באמצעות באי-כוחה עוה"ד יחיאל שמיר ויפתח הלינג, אליה צורפה חוות דעתו של האלוף במיל גיורא איילנד הקובע כי חלופת ביניים, הקודמת, "משפרת את המענה הביטחוני שמספקת הגדר בהרחיקה את הגדר מבתי הישוב חשמונאים ובהכלילה בצד הישראלי של הגדר גבעה שולטת".

החברה טענה עוד בעתירה, כי זכות הקניין של ישראלים המחזיקים בקרקעות באזור הינה "שיקול רלוונטי בעיצוב תוואי הגדר". כמו-כן טענה כי נפגעה זכות הטיעון שלה באשר לא התאפשר לה להציג מסמכים המעידים על ניסיונות לחכור אדמות פלשתיניות פרטיות.

התוואי החדש מספק ביטחון

כאמור, טענות החברה נדחו. השופטים, נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, עדנה ארבל וחנן מלצר כתבו כי מדובר בטענות שכבר נדונו ואין בהן חידוש. עוד כתבו כי חוות דעת חדשה של האלוף (במילץ) גיורא איילנד אותה הציגה העותרת "אינה יכולה להצדיק דיון מחודש בהיבט הביטחוני". יתרה מכך, כאשר קיימת מחלוקת מקצועית בין המומחים הצבאיים, ניתן משקל לעמדת המפקד הצבאי "ועל המבקש העדפת עמדת מומחה אחר מוטל נטל כבד ביותר, והחברה לא עמדה בנטל זה". זאת, נוכח עמדת המפקד הצבאי כי התוואי החדש, הדרומי, "עונה על הצרכים הביטחוניים ומספק את מידת הביטחון הנדרשת לתושבי חשמונאים".

עוד נדחו טענות קנייניות של החברה. השופטים קבעו כי "כשם שצרכי הביטחון עשויים לחייב פגיעה באדמות תושבים מקומיים... כך הם עשויים לחייב פגיעה גם באדמות ישראלים".

השופטים - אין סיכוי

טענה נוספת של החברה שנדחתה היא כי לא ניתנה לה זכות הטיעון באשר נמנע ממנה להציג מסמכים שיעידו על ניסיונות להגיע עם תושבים פלשתינים על הסכמה לתיקון התוואי בתמורה לפיצויי בגין הקרקע. "אין לנו כמובן מידע בעניין זה", כתבו השופטים, "אך ככל הנראה, נוכח רגישותו של האזור הנדון הרווי במתח, אין גם סיכוי להגיע להסכמה בין החברה לתושבים הפלשתינים. על-רקע זה קשה לקבל את טענת העותרת כי נפגעה זכות הטיעון שלה כיוון שלא התאפשר לה להציג מסמכים המעידים על ניסיונותיה לחכירת האדמות הפלשתיניות הפרטיות האמורות להיוותר בתחום הגדר על-פי חלופת הביניים". לדבריהם, "מזה שנים שהעותרת טוענת כי בכוונתה לרכוש את האדמות האמורות אולם עד כה לא עלה הדבר בידה. הדבר נכון היה כבר בעת הדיון בפרשת נעלין והוא נכון ביתר שאת אף כיום".