סיפור ילדים אירני משבח פיגועי התאבדות

עיתון הילדים האירני "מוג'תאבא" מפרסם בגיליון 37 אשר התפרסם ביולי 2002, את סיפורו של מחבל מתאבד אשר פוצץ עצמו באוטובוס ישראלי.

המחבל המתאבד הינו סאמר שוואהנה, פעיל הג'יהאד האיסלמי מסילת אלחארתיה (כפר ליד ג'נין), אשר ב-29.11.01 פוצץ את חגורת הנפץ, אותה נשא על גופו בתוך אוטובוס בעפולה. סיפור הילדים משבח את המחבל המתאבד ומעודד את הילדים לראות בו מודל להערצה ולחיקוי.

עיתון הילדים "מוג'תאבא" הינו עיתון אירני המודפס בכווית ומופץ ברשת האינטרנט לכלל העולם המוסלמי. דובר צה"ל מביא את תרגום הסיפור במלואו כפי שהתפרסם בעיתון האירני:

החובה המקודשת

הגיע חודש הרמדאן, (חודש הצום ומלחמת הקודש בכופרים על-פי הרמדאן), החודש של אללה. הגיבור, סאמר שוואהנה יצא מהעיר ג'נין, כדי להכין עצמו באופן מיוחד. צעיר זה היה בן למשפחה דתייה הדבקה באיסלם. הוא סיים את לימודי בית הספר היסודי וחטיבת הביניים ולאחר מכן למד במכללה מקצועית וזכה לתעודת בוגר בתחום המסחר.

מאז ילדותו היה סאמר כרוך אחר המסגד. הוא היה פוקד אותו באופן קבוע וכן את החוג לשינון הקוראן. הוא הצליח ללמוד בעל פה 17 פרקים מתוך הקוראן. טבעי היה שסאמר יצום עם משפחתו בחודש הרמדאן וכך היה. הוא שקד על התפילה במסגד וביום שנקבע לביצוע הפעולה (פיגוע ההתאבדות), הוא התפלל את תפילת הערבית בביתו, אכל עם משפחתו בניגוד למנהגו, וזאת במתכוון שכן היה זה ליל הפרידה.

וכך עזב הגיבור סאמר את ביתו ואת אמו, אביו ואחיו באווירת זכה טעונת רגשות וברגשות סוערים. הוא הלך למסגד להתפלל את תפילת הערב ואחר כך פנה לבצע את החובה המקודשת.

לאחר שהשלים את ההכנות וסידר את ענייניו, פנה סאמר בנחישות, בעוז רוח ובעיניים נכוחות והלך לעבר אחת משכונות הציונים. הוא, עלה על אוטובוס וכאשר האוטובוס שהיה מלא בציונים החל לנסוע פוצץ סאמר את עצמו, הרס את האוטובוס, הרג שלושה ופצע עשרות אחרים. אירוע זה הכניס אימה לבתי הציונים וללבם.

סאמר אשר היה בן 21. חבריו ואנשי שכונתו הגיעו לבית משפחתו כדי לנחמם, אמו הזקנה, בת ה-65, קיבלה את פניהם ובידה מגש ובו ממתקים. היא אמרה: ילדי הוא זה אשר בחר את דרך המוות למען אללה, זו הייתה שאיפתו הנעלה ביותר. הוא סרב להתחתן והיה אומר לי: הוי אימא, חתונתי תהיה גדולה מאוד, המתיני וחכי ליום זה (על-פי האמונה האיסלמית כל הנהרג בפעולת ג'יהאד זוכה להגיע מיד לגן העדן ולהתחתן עם 72 בתולות מבנות גן העדן). והנה זה יום חתונתו. זו חגיגת נפילתו חלל למען ירושלים ומסגד אלאקצה.

והאם המשיכה ואמרה: אני מבקשת ממך אללה שתקבל ממני את הקורבן הזה בחודש המבורך. וכאשר שמעו חבריו הצעירים את דבריה, נשבעו לפני אמו כי דם ה'שהיד' (החלל) יישאר דולק ומאיר בפני הכול וכי הם ילכו בדרכו הקדושה עד טיפת דמם האחרונה ועד שישוחרר השעל האחרון של האדמה הטובה [שחרור כל אדמת פלשתין].