הבילוי בקפה ארומה הסתיים בשבר בצלעות

משה עבאדי תבע את רון גבעתי (נתבע 1), ארומה אספרסו בר אילת בע"מ (נתבעת 2), ואת מגדל חברה לביטוח בע"מ (נתבעת 3) בבית משפט השלום בירושלים לאחר שנפצע כששתה להנאתו קפה ושמשייה נפלה עליו.

התובע יוצג על-ידי עו"ד בעז ארד. מכתב התביעה עלה, שהאירוע התרחש בחודש מאי 2006, כשהתובע היה בחופשה באילת עם בני משפחתו. "חברי ביקש מאחד המלצרים להעביר שמשייה לשולחן שלנו, והמלצר הציב את השמשייה בין שני השולחנות. כשישבתי וקראתי עיתון הרגשתי לפתע שמשהו פגע בי בצד ימין בצלעות. לא ידעתי מה פגע בי, הלכתי מספר צעדים והתקשיתי לנשום. הבחנתי בשמשייה על הרצפה והבנתי שהמוט פגע בי".

מיד לאחר מכן פונה התובע לחדר מיון, שם טופל טיפול ראשוני, ובהמשך חזר לבית המלון. "המשכתי בחופשה כדי לא לאכזב את בנותיי וסבלתי מכאבים חזקים שבעטים לא יכולתי לתפקד וחופשתי נהרסה". התובע האשים את הנתבעים ברשלנות וביקש פיצוי בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לו.

"על בית הקפה ומנהלו, מוטלת חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. לא יכול להיות ספק שפגיעה ממוט מתכת של שמשייה בבית קפה, הינה סיכון בלתי סביר. הנתבעים היו צריכים לצפות את הסיכון שגרם לנזק בפועל ולמנוע אותו". לטענת התובע, הנתבעים לא דאגו לחזק את השמשייה לבסיסה, לא נקטו באמצעים פשוטים למניעת הסכנה ולא הזהירו את הלקוחות מפניה. "בעניינו חל הכלל של 'הדבר מדבר בעד עצמו' והנתבעים לא הרימו את נטל הראיה והמסקנה שהתרשלו". התובע הוסיף שעקב הפציעה היה מוגבל בתפקוד וסבל מקשיי נשימה. התובע לא העלה טענה של נכות צמיתה ולא הגיש חוות דעת רפואית.

חברו של התובע שישב עמו בבית הקפה, תיאר בתצהירו שעקב רוח חזקה, מוט השמשייה נפל ופגע לתובע בצלעות. "המלצרים התרוצצו וניסו לעזור ואחת מהן אמרה שהמלצר לא סגר את הבורג".

בכתב ההגנה לא חלקו הנתבעים שהאירוע התרחש והתובע נפגע, אלא טענו שלא התרשלו ואין להטיל עליהם חבות. לדבריהם, התאונה אירעה בשל משב רוח פתאומי שאינו בשליטתם. כמו-כן שהתובע לא אושפז בעקבות האירוע אלא טופל במשככי כאבים וחזר לעבודתו כעבור שלושה ימים. כמו-כן שהנזק הלא ממוני שנגרם לו נמוך מכפי הנטען. בתצהירו של המלצר, הוכחש שלא חיזק את הבורג.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט ארנון דראל, את הנתבעים לשלם לתובע 24,000 שקל בתוספת 4,800 שקל שכר טירחת עו"ד בתוך 30 יום. השופט קבע שהנתבעים התרשלו והכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין: "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו" - התקיים. "התובע אינו יודע מה הסיבות שהביאו להעפת השמשייה; מדובר בנזק שנגרם בשל השמשייה שלנתבעים הייתה שליטה מלאה עליה והעפת השמשייה מתיישב יותר עם התרשלות הנתבעים מאשר עם האפשרות שנקטו בזהירות סבירה. הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להראות כי לא התרשלו ולפיכך, הם חבים חבות מלאה כלפי התובע".