חובה להעביר צוואה מקורית לרשם הירושות

מי שמחזיק במסמך צוואה מקורי אינו רשאי לעכבו בידיו, גם אם הוא עורך דין, ועליו להעבירו מייד לאחר מות המצווה ללשכת הרשם לענייני ירושה. כך קובעות הוראות הדין, ובוודאי שכך הוא כאשר אחד הזוכים על-פי הצוואה דורש זאת ממנו. כך פסק (יום ד', 6.8.08) הרשם לענייני ירושה, יוסף זילביגר, בהחלטה לקבל בקשת עורך דינו בנו של אדם שהוריש את רכושו בצוואה להורות לעורך דין אחר המחזיק בצוואת המוריש, אך היה מוכן לתת לו רק צילום שלה, להמציא אותה לרשם. הרשם ציין כי החוק מסמיך אותו לכפות ציות להוראה זו באמצעות מאסר או קנס.

מההחלטה עולה כי היורש הגיש בשעתו, באמצעות עו"ד טל אמנון, ללשכת הרשם לענייני ירושה בקשה בכתב לקיום הצוואה. הבקשה הוחזרה אליו בנימוק שלא צורף אליה מסמך הצוואה המקורי, כפי שמחייבת תקנה 14(ב)(3) לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998.

מתברר כי עוד קודם לכן פנה היורש אל עו"ד עמוס בר נתן, המייצג את אלמנת המנוח, וביקש את הצוואה המקורית, אך זה לא נענה לבקשה. הוא גם לא השיב לפנייה נוספת אליו, לאחר שדרש הרשם לקבל את הצוואה המקורית. התוצאה הייתה שוערך הדין המחזיק בצוואה המקורית מנע מבנו של המוריש לבקש צו לקיום הצוואה.

בהחלטה שניתנה ב-2.7.08 הורה הרשם לענייני ירושה לעו"ד בר נתן להעביר ללשכתו את הצוואה המקורית או לתת נימוקים שיניחו את דעת הרשם, לסירובו.

בתגובה להחלטה, טען עו"ד בר נתן כי נתגלעה מחלוקת בין היורשים: האלמנה, שהוא מייצג, והבן. הוא הוסיף וטען כי: "כיום מסתמנת פשרה כלשהי שכנראה תוביל להסכם בין יורשים על בסיס קיום הצוואה".

עורך הדין של האלמנה טען כי "כל עוד לא תתגבש הפשרה להסכם חתום, הנחת העבודה צריכה להיות שהסכסוך עומד בעינו ושהמבקש (הבן) אינו מתכוון לקיים את הצוואה, שאת המקור שלה ביקש לקבל. במצב דברים זה, הפעולה של מסירת עותק הצוואה לב"כ המשיב (הבן) לא רק שלא תשרת את טובת קיום הצוואה, אלא אף תכשיל את היכולת לקיימה. במצב דברים זה, גם בקשת המבקש (הבן) נופלת, שכן אין לו צורך לא במקור של הצוואה בידיו ולא בידי רשם הירושות.
גם הפקדת הצוואה במשרד רשם הירושות לא תשרת את היעילות, ועדיף שהיא תישאר במשמורת של הח"מ (עו"ד בר נתן), שכן בסופו של יום, אם המבקש יעמוד בהצהרתו שלא לקיים את הצוואה, והסכסוך יעמוד בעינו, האלמנה מתכוונת להגיש בעצמה את הבקשה לקיום הצוואה באמצעות הח"מ (עו"ד בר נתן). אם הצוואה תופקד במשרד רשם הירושות, הצורך לאתר את המקור של הצוואה בתיק בעת הגשת הבקשה, רק יקשה ויסרבל את ההליך".

בהחלטתו להורות לעו"ד בר נתן למסור לידיו את הצוואה המקורית, ציין הרשם זילביגר כי לרשם לענייני ירושה יש סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית, לרבות סמכויות להזמין אדם ולדרוש כי ימציא מסמכים, ואף לכפות זאת באמצעות סנקציות. בחוק הירושה אף נקבעה סנקציה של מאסר או קנס על מי שאינו מוסר את הצוואה המקורית או העתק מאושר שלה לידי הרשם, מייד לאחר שנודע על מות המוריש.

הרשם זילביגר פסק כי עורך הדין של האלמנה לא נתן טעם משביע רצון מדוע לא ימסור את הצוואה המקורית ללשכתו, ובכך יאפשר לכל המעוניין בכך לבקש צו לקיומה. הרשם דחה את טענת עורך הדין כי מסירת הצוואה רק תסרבל את הטיפול בבקשה לקיום הצוואה, אם וכאשר תוגש. הרשם ציין כי בלשכתו קיים רישום על צוואות שהפקידו המורישים בחייהם ועל צוואות שנמסרו לאחר מותם.

עם הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום צוואה, בודקת לשכת הרשם לענייני ירושה אם יש בידי המגיש צוואה של המנוח. אם נמצאת צוואה, הבקשה מטופלת בהתאם. "פעולה זו נעשית בכל מקרה, כך שאין כל בסיס לטענת המשיב (עו"ד בר נתן) שאם ימסור את מסמך הצוואה המקורי ללשכת הרשם לענייני ירושה, שלא במסגרת בקשה לקיומה, יגרום הדבר לכאורה לסרבול ההליך", כתב הרשם.