התרופות מחליפות את ספת הפסיכיאטר

אפשר להוציא את ספת הפסיכיאטר מהחדר - מחקר חדש מגלה כי רק מספר מועט של פסיכיאטרים מספקים טיפול פסיכותרפי למטופלים המגיעים למשרדם.

המגמה, עליה מדווחים חוקרים בגיליון אוגוסט של "Archives of General Psychiatry", נובעת מהירידה במספר הפסיכיאטרים המתמחים בפסיכותרפיה, טיפול בהפרעות נפשיות באמצעות שיטות פסיכולוגיות בהן הקשר בין המטפל למטופל הוא בעל חשיבות גבוהה, ומהעליה במספר התרופות הזמינות כיום, יחד עם ההסתייגות של חברות הביטוח לשלם עבור הטיפול.

פסיכיאטרים רבים, שהתמחו בתחום הפסיכותרפיה ועסקו שנים רבות בתחום מודים כי הודות להתקדמות בביטוחים הרפואיים, הטיפול הפסיכותרפי איבד את משמעותו במסגרת הטיפול הפסיכיאטרי, והפסיכיאטרים כיום עסוקים בעיקר באבחון וייעוץ בנושא טיפול תרופתי. לדעת רבים מהם, עיקר הסיבות שהניעו אנשים לפנות ללימודי הפסיכיאטריה הפכו רלוונטיות.

הפסיכותרפיה היא מאפיין בולט בפסיכיאטריה, למרות שישנן ראיות המצביעות על כך שהמגמה של טיפול נפשי הולכת ונעלמת.

ואכן, בדיקת נתונים שערכו החוקרים לגבי ביקורים אצל פסיכיאטרים בין השנים 1996 ל-2005, והתבססה על סקר לאומי של טיפול אמבולטורי, הראתה כי שיעור הביקורים אצל הפסיכיאטרים שכללו טיפול נפשי ירדו מ-44.4% בשנים 1996 ל-1997 ל-28.9% בין השנים 2004 ל-2005.

בנוסף, זוהתה ירידה במספר הפסיכיאטריים המשתמשים בטיפול הפסיכותרפי לכל המטופלים, מ-19.1% בתקופה המוקדמת יותר ל-10.8% בתקופה המאוחרת.

רק למשלמים מכיסם

הירידה עולה בקנה אחד עם השינויים בהחזרים הכספיים של חברות הביטוח והעליה בביטוחים הפרטיים ובזמינות התרופות הפסיכיאטריות השונות.

עורך המחקר, ד"ר ראמין מוג'טבאי, פרופ' לבריאות הנפש בבית הספר לרפואה ציבורית ג'ונס הופקינס בלומברג, מדגיש כי אותם פסיכיאטרים שעדיין משתמשים בטיפול הפסיכותרפי מסתמכים בעיקר על מטופלים המשלמים על הטיפול מכיסם.

אותם מטופלים שאינם פונים לטיפול הפסיכותרפי, פונים בדרך כלל לפסיכולוגים, לעובדים סוציאלים ולמטפלים אחרים. קיימת למעשה מגמה של שירותי טיפול נפרדים.

החשש של פרופ' מוג'טבאי הוא מהירידה בשיפור מצבם של המטופלים, מאחר וידוע כי בדיכאון לדוגמא, השילוב של פסיכותרפיה יחד עם טיפול תרופתי מניב תוצאות טובות יותר.

יעילותה של התעמלות - גם היא מוטלת בספק

מחקר שני שפורסם באותו גיליון הראה, למרבה הפלא, כי למרות שהתעמלות על בסיס קבוע קשורה לירידה ברמות החרדה והדיכאון, ההתעמלות אינה אחראית לשיפור בתחושת הרווחה הכללית.

במקום זאת, החוקרים - מאוניברסיטת אמסטרדם - טוענים כי הן התעמלות והן מצב הרוח מושפעים מגורמים גנטיים.

החוקרים ביססו את המסקנות על ניתוח נתונים של 5,592 תאומים, 1,357 אחים ואחיות ו-,1249 הורים.

בקרב התאומים הזהים, אלו שהיו פעילים יותר מבחינה פיסית לא סבלו פחות מחרדה ודיכאון מאלו שהתעמלו פחות.