קליל בכפר

חברה שלי חזרה מהודו עם צ'אקרות פתוחות, ים של אהבה ואמבות בגוף. הרבה מאוד אמבות. מה שגרם לה לבלות זמן לא מבוטל בשירותים. מה שאגב לא הרס ולו במעט את ההנאה הגדולה מטיול גן העדן הצבעוני שנקרא הודו. עם זאת, בשל קיבה רגיזה, החלטתי לפנק אותה במסעדה בריאה.

'מטעמי בריאות' שבמושב אביחיל היה הדבר הכי בריא שמצאתי. רק השם גרם לי לרצות ללמוד רפואה. אספנו את עצמנו ונסענו למושב הצמוד לנתניה. גבול דק ובלתי נראה מפריד בין העיר למושב, אך מדובר בפער מורגש למדי. בית הקפה ממוקם צמוד לסופר המקומי. בזמן שאני ממתינה לחברתי מאותגרת האמבות, אני מוצאת עצמי מאזינה שלא במכוון לשיחה של שלוש מושבניקיות אודות מסיבת הסיום של ילדי כיתה ח'. מתברר שהיה "משהו משהו" ו"זה טרם נראה באביחיל". פסטורלי ונקי כאן. אפילו העגלות של הסופר לא דורשות מטבע. הן חופשיות לנוע לאן שהן רוצות בלי שרשראות. בעוד אני מהרהרת בירוק של המושב, חברתי מגיעה ואנחנו נכנסות למסעדה. מעדיפות פנימה מבחוץ, בלי סיבה של ממש. חלל המסעדה קטן למדי ומכיל כ-4-5 שולחנות לא גדולים לצד ספה קטנה, עליה אפשר להתרווח. יעל ישראל, בעלת המקום, אישה רזה עם הילה בריאה, מקבלת את פנינו.

שיחת חולין פשוטה מובילה אותנו לסיפור חיים מעניין. ישראל, פיזיותרפיסטית בעברה, נאלצה בעל כורחה להתמודד עם נסיבות משפחתיות לא נעימות. אחת הדרכים הייתה לשנות את התפריט הביתי לבריא יותר. קרי, ביטול הפחמימות הפשוטות והסוכרים והחלפתם בירקות, סיבים ופחמימות מורכבות. בעזרת ראש יצירתי וידיים טובות, גילתה ישראל כי מדובר בעולם חדש ומגוון שהיא טובה בו. אט אט תפסו הבישולים מקום של כבוד וישראל הלכה ללמוד בישול לצד נטורפתיה. מזה ארבעה חודשים היא מנהלת את בית הקפה מתוך אג'נדה ברורה ש"אוכל בריא זה לא מילה גסה".

בין המילים, אנחנו גם מבקשות לאכול. ישראל ממליצה לפתוח בפלטת ממרחים ייחודיים (30 שקל). ובכן, יש אמת בפרסום - הם אכן ייחודיים. קיבלנו מגש עגול ובו חמש צלוחיות לצד לחם אפוי במקום וקרקרים הום-מייד מפשתן חמניות. מפרט הממרחים מתחיל בקשיו שעועית, פאטה טופו ועדשים, חומוס מעדשים כתומות, טחינת ג'ינג'ר וממרח עגבניות ופסטו. מלבד הצבעים המשכרים, מגוון הטעמים והשילוב בין כולם משובח ולא מרגיש לרגע כמו פשרה. אנחנו מנגבות ללא רחמים, כי במקום בו הקלוריות לא בשמיים, אפשר לאכול בנחת. למנה עיקרית, אנחנו מתלבטות בין סלט הטאבולה (קינואה, אגוזי פקאן, בצל ירוק, חמוציות, פטרוזיליה ונענע - 30 שקל) להמבורגר צמחוני (44 שקל). אנחנו מגיעות לשתי מסקנות: ראשית, המחירים פה מסבירי פנים וזה נחמד. שנית, נלך על ההמבורגר. זה מתגלה כעשוי מפטריות ומוגש לצד נזיד עדשים משובח עם קריצה הודית, טחינה וירקות. מדובר במנה מרשימה לאדם והחלטנו לחלוק אותה. נזיד העדשים מלוח במידה הראויה ועושה חשק לרוץ הביתה ולהכין לבד. ההמבורגר טעים ונטול תחושת אשמה. וגם נטול לחמנייה.

אנחנו נשארות לשבת במקום עוד זמן מה ומנסות להשיג מתכונים. כך אנו מגלות שישראל מכינה גם קישים ללא בצק על בסיס יוגורט כבשים, פסטה מקמח מלח ואף מאפינס מקמח מלא וגזר וכן, יש אפילו פונדנט שוקולד לבריאות הנפש. כמו כן, בימי שני ישנו ערב סושי ובימי חמישי ערב הודי. לצד כל מנות הבריאות, אפשר בקלות למצוא גם את הבנאלי, הישן והטוב, החל מכריכים ועד פנקייק וארוחות בוקר.

אנחנו יוצאות בתחושה נעימה, לא כבדה. זמן רב חלף מאז שיצאנו כך ממסעדה. יש בזה משהו מרענן.