הוכה על-ידי שוטרים ויקבל פיצוי

נעם הממא תבע את משטרת ישראל (נתבעת 1) ואת השוטרים עופר אהרוני (נתבע 2) ושי מילשטיין (נתבע 3) בבית משפט השלום ברמלה לאחר שהכו אותו ללא רחם. מכתב התביעה עלה שבחודש נובמבר 2004, ביום שישי, הגיע נתבע 3 לחנות ירקות בבני ברק במטרה לעכב את בעל החנות שנדרש לחקירה לאחר שפלש לנכס. האיש לא היה בחנות והתובע שעובד כשכיר במקום, התבקש להציג תעודת זהות. כשהשיב שאינה ברשותו התפתח דין ודברים בינו לבין נתבע 3 שגלש, מהר מאוד, לאלימות קשה במהלכה הטיח נתבע 3 את ראשו של התובע בשולחן, סטר לו בפניו כשידיו כבולות והוציא אותו מהחנות.

נתבע 3 הזעיק בקשר כוחות משטרה בטענה שבחנות מתחוללת תגרה אלימה. שלוש ניידות הגיעו למקום ובהם גם נתבע 2 שהיה מפקדו של נתבע 3. נתבע 2 "שלף" את התובע מניידת משטרה והכה אותו בברוטאליות כשהוא סוטר לו ובועט בו לעיני לקוחות בחנות ומאות מתושבי בני ברק שנקהלו במקום. לדברי התובע, הנתבעים נהגו כלפיו ברשלנות, תקפו אותו וגרמו לו לנזקים. התובע התלונן נגד הנתבעים במח"ש ובהמשך הוגש נגדם כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב. נתבע 2 הורשע בתקיפת התובע וערעורו במחוזי נדחה בעוד שנתבע 3 זוכה מחמת הספק.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים שלא תקפו את התובע ולא נהגו ברשלנות. לדבריהם, התובע התנגד למעצר ונהג בפרובוקציה כלפי נתבע 3 ולא הייתה ברירה אלא להפעיל כוח סביר על-מנת לרסן אותו. כמו-כן שלא הוכיח את נזקיו ויש לדחות את התביעה.

בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט זכריה ימיני, את נתבעת 1 ונתבע 2 ביחד ולחוד, לשלם לתובע 25,000 שקל, את נתבעת 1 ונתבע 3 לשלם לתובע ביחד ולחוד, 15,000 שקל ואת כל הנתבעים לשלם6,000 שקל שכר טירחת עו"ד.

השופט מתח ביקורת על המשטרה ששלחה את נתבע 3 לחנות, הנמצאת בעיר חרדית, כמחצית השעה לפני כניסת שבת. "הייתה טעות רבתי בשיקול דעת המפקד ששלח את הנתבע 3 בשליחות זו. גם אם נכון הדבר שמדובר בפלישה 'טרייה' הרי בשבת, במיוחד בעיר בני ברק, לא היה נעשה דבר, וניתן היה לדחות את הטיפול בעניין זה ליום ראשון בבוקר ולא היה קורה מאומה. שיקול זה של השבת היה צריך להיות בראש מעיניהם של מפקדי הנתבע 3, אשר העיר בני ברק מצויה תחת אחריותם והם מכירים את ההקפדה של תושביה על שמירת השבת. סבור אני שעם קצת יותר רגישות וקצת יותר שיקול דעת מצד מפקדו של נתבע 3 היה נמנע כל האירוע שנפרש בפניי בתביעה".

לדברי השופט, התובע הוכיח שנתבע 2 תקף אותו תקיפה ברוטאלית ותעיד על כך התעודה מחדר מיון. "התקיפה שתקף נתבע 2 את התובע חמורה ביותר, שכן מדובר בתקיפת אדם האזוק באזיקים, חסר ישע ונמצא תחת ידיה של המשטרה לשבט או לחסד. המחוקק התיר למשטרה להשתמש בכוח סביר אך ורק לצורך מילוי תפקידיה, אך לא לצורך התעללות בעצורים או למתן פורקן לכעסים המצטברים בשוטרים".

השופט הוסיף שיתכן והיה צורך להפעיל כוח סביר בתוך החנות על-מנת לעצור את התובע שחולל פרובוקציה, אולם משעה שנאזק ונעצר, היה על השוטרים לחדול מהפעלת כוח סביר. נראה שהשוטרים כילו את חמתם בתובע והכו אותו בחמת זעם".