משפחת הנרצחת בפיגוע תובעת את הרבש"ץ

בני משפחתה של יפית הרנשטיין ז"ל, מי שנרצחה בפיגוע במכורה לפני כ-6 שנים, הגישו (יום ה', 31.7.08) תביעה של מליונים נגד רבש"ץ [אחראי ביטחון, ר.א.] הישוב אז, צפריר דוד ונגד המדינה. בתביעה נטען כי הרבש"ץ והמדינה התרשלו בתפקידם לשמור עליה מפני ערבים

לפני כשש שנים חדר לישוב מכורה בבקעת הירדן מחבל של גדודי חלל אל-אקצה, הוא ניסה להכנס לכמה בתים והגיע לבסוף לביתה של יפית הרנשטיין ז"ל ששהתה באותה שעה בבית עם שתי בנותיה, שי בת שנתיים וחן בת שלושה וחצי חודשים. המחבל ניסה להכנס לבית אך הרנשטיין נאבקה איתו וניסתה לחסום את דרכו לעבר בנותיה. צעקותיה במהלך המאבק, נשמעו למרחוק ומשכו את תשומת לבו של אחיה והוא חש מיד למקום. כששמע אותה מתחננת על נפשה, הוא מיהר לבית הוריו הסמוך להצטייד בנשק.

בבית הוריו פגש באביו ושניים מחבריו וכל הארבעה יצאו במהירות לבית. באותה העת, עשה גם בעלה של הרנשטיין ארנו, את דרכו לביתו. הרנשטיין היה מפקד כיתת הכוננות בישוב. כשהתקרב לביתו, ירה בו המחבל. הבעל נפצע קשה, המחבל נטל את נשקו של הבעל וחזר אל יפית הרנשטיין ורוקן את המחסנית לעברה. הגעתם המהירה של האח האב וחבריו למקום הצילה את בנותיה של הרנשטיין. המחבל חוסל בסופו של דבר בידי חיילי הנחל החרדי ומפקד הגיזרה שהגיעו למקום.

בעקבות הפרשה הגישה (יום ה', 31.7.08) המשפחה באמצעות באי-כוחה עו"ד נצחיה רצון לבנדה ואבנר רון תביעה נגד הרבש"ץ ונגד משרד הביטחון. בתביעה פורשת המשפחה את טענותיה כלפי הרבש"ץ שבהתנהלותו הרשלנית לכאורה גרם לכך שהרנשטיין נרצחה. בין היתר מונה המשפחה את יציאתו מהישוב ללא שהודיע על כך לכוחות הביטחון וללא שמינה ממלא-מקום. בהעדרו כך נטען, מערכת הכריזה לא הופעלה על-ידי קבלת התראה על פירצה בגדר וממילא לא הוכרזה כוננות. מכאן שגם כיתתה כוננות לא עודכנה על מציאות מחבל בזמן אמת וזה הסתובב דקות ארוכות באין מפריע.

בתביעה נטען עוד כי בתום מאבק באמצעות בית משפט העליון, קיבלה המשפחה בסוף דצמבר 2006 את תוצאות התחקיר שביצע צה"ל "ממנו עולה בבירור רשלנות הרבש"ץ כמו גם של יתר האחראים על הגנת הישוב". הרבש"ץ אף הודח בעקבות התחקיר.

לטענת המשפחה, המדינה אחראית "מכוח אחריותה השילוחית" להתרשלות הרבש"ץ. "לו הייתה מדריכה אותו ומפקחת עליו כראוי לשמירה מקצועית והבטחת הישוב - היה נמנע פיגוע הרצח".

הוריה השכולים של הרנשטיין טוענים בין היתר בתביעה כי בעקבות רצח ביתם נישא בעלה בשנית ועבר עם בנותיו, נכדותיהם, להתגורר בצפון הארץ. לפיכך, על-פי הסדרי ראייה שנקבעו הם יכולים לראות את נכדותיהם 3 פעמים בשנה ורק בצפון שכן נאסר עליהם לקחת את הנכדות ליישוב שבו שכלו את אימן.

המשפחה תובעת להטיל פיצוי עונשי גבוה "שייבטא את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות המדינה והרבש"ץ".