פסיכיאטר הילדים זוכה סופית

עדות מול עדות. בית המשפט העליון זיכה (יום ה', 31.7.08) סופית פסיכיאטר ילדים מעבירה של מעשים מגונים בנער בו טיפל. שופטי העליון, עוזי פוגלמן ויורם דנציגר, קבעו על דעתו החולקת של השופט אדמונד לוי, כי לא ניתן היה לקבוע מעל לכל ספק סביר כי הנער שהתלונן "לא היה פסיכוטי ולא סבל ממחשבות שווא".

מדובר בפרשה שבה הואשם פסיכיאטר לילדים ונוער, אשר שימש מנהל מחלקת הדרכת הילד באחד מבתי החולים, וכן כיועץ במרפאה המרחבית של אחת מקופות החולים לרפואת הנפש, בביצוע מעשים מגונים בנער מטופל. המעשים, על-פי האישום, נעשו חלקם בחדרו במרפאה המרחבית, וחלקם בקליניקה שלו.

תולדת התלונה - מצב פסיכוטי

הפסיכיאטר הכחיש את ההאשמות נגדו, וטען כי מקור התלונה נגדו ב"מחשבות-שווא" בהן לקה הנער, ואשר היו תולדה של "מצב פסיכוטי בו היה נתון". עוד טען כי ייתכן שהנער "בדה גרסה מפלילה מלבו" וזאת על-רקע האשפוז בבית חולים ש"נכפה עליו בניגוד לרצונו".

בית משפט המחוזי זיכה מחמת הספק את הפסיכיאטר אך המדינה הגישה ערעור. כאמור, שופטי בית משפט העליון דחו את הערעור, וקבעו כי לא ניתן היה לקבוע מעל לכל ספק סביר כי הנער לא היה פסיכוטי או שלא סבל מ"מחשבות שווא".

"לא בן אדם אלא אוסף איברים"

השופט דנציגר כתב בהחלטה כי המתלונן עצמו נחקר בסוגייה זו במהלך המשפט והודה כי סבל "ממחשבות שווא". הוא ציין כי הנער טען שמדובר ב"מחשבות פנימיות" שלו לגבי עצמו ומעולם לא המציא "דברים חיצוניים". כמו כן, בטופס סיכום המחלה שנערך לאחר שחרורו של הנער מהאשפוז בבית החולים נכתב אומנם כי המתלונן "אושפז עקב מצב חרדתי קשה עם התקפי פניקה... הוא מאוד מתוח וחרדתי... לא מגלה מחשבות שווא", אך בהמשך נאמר כי הנער "מתלונן על תחושות מוזרות סומטיות בגוף כמו 'שהוא לא בן אדם אלא אוסף איברים'".

דנציגר כתב עוד כי למרות קיומן של ראיות סותרות, לא ניתן לקבוע כי הגרסה שאותה העלה הפסיכיאטר, לפיה "סבל הנער המתלונן ממחשבות שווא, היא גרסה שקרית".

לעמדת דנציגר, לפיה יש לזכות את הפסיכיאטר, הצטרף גם השופט פוגלמן. הוא כתב בהחלטה כי לא נמצאה "תוספת ראייתית" לעדותו של הנער. לדבריו השאלה העומדת על הפרק היא משקלה של עדות שמסר מי שבזמנים הרלוונטיים להתרחשויות היה "קטין ונתון במצב נפשי מעורער, בלא שנמצא אימות חיצוני משמעותי לעדותו".

הנער והפסיכיאטר - אמינים

לדבריו, האמון שנתן בית המשפט המחוזי לגרסת הפסיכיאטר מצטרף לנסיבות בהן "מחד-גיסא, אין בנמצא אימות חיצוני כלשהו לגרסתו של המתלונן, ומאידך-גיסא, המתלונן והמשיב הותירו שניהם רושם אמין על שופטי בית המשפט המחוזי",

בית המשפט החליט שלא להתערב במסקנת שופטי הרוב בבית משפט המחוזי לפיה אשמתו של הפסיכיאטר "לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר".