יוסף רוזנפלד מערער על ההחלטה שלא לאפשר תביעה ייצוגית בפרשת הפנסיה הגרמנית

יוסף רוזנפלד, אחד הנפגעים מהפרשה שזכתה לכינוי "פרשת הפנסיה הגרמנית", מערער לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אסתר חיות) שלא לאפשר לו להגיש תביעה ייצוגית נגד האירגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי: ישראל-גרמניה, ונגד עורך הדין ישראל פרי, שניהל את האירגון.

את רוזנפלד מייצגים עורכי הדין אורי מקובסקי ודרור הרפז.

נגד פרי הוגש כתב אישום בפרשה, המתייחס לשתי פרשיות שונות - לפיהן פרי מואשם בגניבה של מאות מיליוני שקלים. במהלכם, כך נטען, פרי רכש את אמון לקוחותיו לצוך מינויו כנציגם במו"מ כלפי מלווים אפשריים, תוך התחייבות להתאמץ ולהשיג עבורם אשראי לצורך השגת רנטות אופטימליות. הלקוחות, אשר היו זכאים להיות מוכרים כזכאי גימלאות בהתאם להסכם עם מערב גרמניה, נפלו בפח ורכשו ביטוח חיים באמצעות החזרים מהמוסד לביטוח לאומי הגרמני.

פרי, כך נטען, לא גילה לרוכשים כי הוא אינו אמון על צרכיהם, ולמעשה מנהל 2 חברות בעלות אינטרסים הנוגדים את שלהם. בסופו של דבר, כלל לא הזמין עבורם את ביטוח החיים.

בערעור על ההחלטה למנוע את הגשת התביעה הייצוגית טוענים עורכי הדין מקובסקי והרפז, כי השופטת אסתר חיות שגתה בהחלטתה מכמה טעמים.

ראשית, נטען, עצם ההחלטה לדחות היא שגויה, שכן לא הוחלו הכללים המקובלים בפסיקת בתי המשפט ביחס לסילוק תובענות על הסף. המערערים מפנים להחלטה כי "החלטה הדוחה בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית אינה מקימה מעשה בית-דין ואינה חוסמת אפשרות להגשת בקשה נוספת לאישור באותו עניין".

למרות זאת, דחתה השופטת חיות את הבקשה בהתבסס על בקשה קודמת של עותר אחר.

בנוסף טוענים המערערים, כי למעשה נעשה שימוש בדוקטרינת מעשה בית דין מבלי שניתן למעשה השם הנכון. החלה זו, היא שגויה מפני שהפניה לההליך הקודם היתה בנוגע לבקשות והדמיון ביניהן, ולא להחלטות הפוזיטיביות ביחס לטענות החדשות. לגישת המערערים, לו היתה נעשית השוואה כזו ניתן היה לראות כי העתירה הקודמת עסקה בנסיבות כריתת ההסכמים, ולא במהותם.

לאור זאת, ולאור טענות נוספות, מבקש העותר, יוסף רוזנפלד לאפשר לו להגיש תובענה ייצוגית כנגד עורך הדין ישראל פרי וכנגד האירגון למימוש האמנה בדבר ביטחון סוציאלי.