שנה על-תנאי וקלון לחיים ברביבאי

בבית משפט השלום בנצרת ניתן (יום ד', 30.7.08) גזר דינו של ראש עיריית קריית שמונה לשעבר, חיים ברביבאי - שנת מאסר על-תנאי, וקנס של רבע מיליון שקלים. בנוסף קבע בית המשפט כי בעבירות שביצע ראש העיריה יש קלון.

ברביבאי הורשע לפני כשלושה חודשים על-ידי השופט תאופיק כתילי בעבירות של שוחד, מרמה, הפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקבלת תרומות אסורות.

מעשיו נחשפו לראשונה בתחקיר Nfc במאי 2004. מיד לאחר מכן נפתחה חקירה משטרתית והוגש כתב אישום. האישומים התייחסו לתקופת הבחירות לראשות העיריה בשנת 2003, כשברביבאי היה מועמד מטעם הליכוד. בית המשפט פסק כי ברביבאי קיבל מימון מבעלי עסקים לכיסוי חוב של תנועת הליכוד בעסקיו של אמנון בר ששת בעליהם של שני בתי דפוס בעיר.

העמיד עצמו בניגוד עניינים

בהרשעתו כתב השופט כתילי, כי ברביבאי קיבל כספים בעת שכיהן כראש עיריית קריית שמונה מאנשים אשר "קיימו ומקיימים עם העיריה קשרים רשמיים בהיותם קבלנים ואנשי עסקים הפועלים בעיר". כמו-כן "בפניותיו לתורמים, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, העמיד ברביבאי את עצמו במודע במצב של ניגוד עניינים". ההימצאות במצב של "ניגוד עניינים... מקיים את הרכיב ההתנהגותי בעבירה של הפרת אמונים".

קבלת כספים בניגוד לחוק מימון בחירות ו"ההמנעות מרישום קבלתם, רישום בו הוא חייב מכוח היותו מועמד לראש העיר וכיו"ר מטה הבחירות של סיעת הליכוד בקריית שמונה, מהווה מעשה של הפרת אמון במסגרת מילוי תפקידו".

במעשיו אלו, נכתב בהרשעתו, "גילה ברביבאי עמדה נפשית של כוונה או אדישות לפגיעה באינטרס הציבורי לדיווחי מס אמיתיים... ופגע באינטרס הציבורי לשקיפות וכיבוד החוק בכך שנמנע מלדווח על התרומות ולרשמן".

בגזר הדין -הכרעה לא קלה

השופט ציין בגזר הדין, כי ההכרעה בעונשו של ברביבאי אינה קלה "מן הצד האחד עומדות העבירות החמורות בהן הורשע הנאשם אשר על-פי מהותן מחייבות ענישה מחמירה שמטרתה העיקרית להביא לידי הרתעה בקרב אנשי ציבור. מן הצד האחר עומדות נסיבותיו האישיות של הנאשם, בהן אופיו כאדם פרטי ופועלו במישור הציבורי, המצדיקות שלא למצות עימו את הדין עד תום ואולי אף לאפשר את השתלבותו המחודשת בחיים הציבוריים לאחר שירצה את העבירות וישא את עונשו".

העבירות שבהן הורשע,"הן עבירות חמורות ביותר המביאות להשחתת המידות במינהל הציבורי, לפגיעה בתדמיתם של עובדי הציבור ולפגיעה באמון הציבור. הנזק הנגרם למנגנון השירות הציבורי כתוצאה מן העבירות הוא רב ורמת הענישה צריך שתהלום את מידת הנזק, תביא לידי הרתעה אפקטיבית", מאידך, "הכספים שהתקבלו שימשו לפדיון חוב של תנועת 'הליכוד' ושהנאשם לא פנה אל אנשי העסקים במטרה לגרוף הון לכיסו הפרטי מתוך מניעים של תאוות בצע... יש לדעתי טעם לאבחנה בין מי שנוטל שוחד עקב אופיו המושחת ומתוך רצון להתעשר, ובשל כך בלבד מפקיר את שיקול הדעת שמקנה לו תפקידו הציבורי בידי גורמים אינטרסנטיים, לבין מי שנכשל ועצם את עיניו לתוצאה זו עקב לחץ ומצוקה".

לא ניתן לכנותו מושחת

הרושם המתקבל משמיעת העדויות, כתב השופט, "הוא של אדם אשר לא ניתן לכנותו 'מושחת' וזאת על אף שמעשיו המתוארים בהכרעת-הדין יש בהם סממנים של שחיתות. כאמור הנאשם לא פנה לשם קבלת הכספים ממניעים של תאוות בצע או נהנתנות. הוא נכשל בביצוע העבירות בשעה שהרגיש לחץ ומתוך הרגל שלא להותיר אחריו חובות".

עונש של מאסר בפועל אינו ראוי בנסיבותיו של מקרה זה, שכן הוא ישיג רק מטרה אחת: "השפלתו של אדם שצבר נקודות זכות רבות בפועלו למען הקהילה". לפיכך, "עצם הרחקתו של הנאשם מן החיים הציבוריים מהווה עונש חמור דיו...המטרה העיקרית היא שמירה על מוסדות הציבור ושיקול-דעתם העצמאי, והרצון לחזק את הערך של טוהר המידות בקרב אנשי הציבור. מטרות אלה ניתן, כאמור, להשיג באמצעים חמורים שאינם כוללים מאסר בפועל...העבירה נעברה ממניעים של לחץ כלכלי ומסיבה זו הפגיעה בכיסו של הנאשם היא ראויה ומהווה ענישה מרתיעה".

דבק קלון במעשיו

השופט קבע כי דבק קלון במעשיו של ברביבאי כיון ש"במעשיו פגע הנאשם בטוהר הבחירות ובעקרון השוויון. הוא פעל כך בשעה שכיהן כראש העיריה, משרה בכירה שבה החזיק כשש שנים טרם אותה מערכת בחירות, תוך כדי מילוי התפקיד ותוך כדי ניצול המעמד לשם קבלת השוחד. המעשים נעשו במודע ותוך התעלמות מוחלטת, וליתר דיוק רמיסה גסה, של החוק. אין מדובר בחוק מימון בחירות לבדו שלגביו גילה הנאשם יחס מזלזל. בהתנהגותו הנאשם שיתף פעולה עם 'התורמים' השונים על-מנת שתרומתם תיזקף להם כהוצאה עסקית ובכך הוא 'עצם את עיניו', בלשון המעטה, לאפשרות של רמיית רשויות המס".