רשות ניירות ערך החליטה השבוע, להשתתף במימון תביעה ייצוגית שהגיש אברהם גרינפלד, בעל מניות בחברת יסקל החזקות, נגד נושאי משרה ביסקל ובעלי עניין בה. עם 14 הנתבעים נמנים גם אריה גבעוני ורפי פלד, שעמדו בראש קבוצת פלד-גבעוני.
החלטת הרשות מתפרסמת רק יומיים לאחר שפרסמה את ההחלטה להשתתף במימון תביעה ייצוגית נגד הבנק למסחרץ לאחר קריסתו נשארו בעלי המניות עם ניירות ללא ערך, והלקוחות - בלא כספם.
התביעה הייצוגית נגד בעלי יסקל, הוגשה גם היא על-רקע פרשת התמוטטות החברה. בדוחותיה כספיים של יסקל ליום ה-31.3.02, נכתב בסקירת רואי החשבון, כי "דוחות הביניים התמציתיים הנ"ל נערכו בהנחה שהחברה תמשיך להתקיים כ'עסק חי'".
מתמצית הדוחות הכספיים עולה, כי החברה סבלה בשנים האחרונות מהפסדים מתמשכים, וכי גירעונה בהון ליום 31 במרס 2002 הגיע ל-37.2 מיליון ש"ח מותאמים, וגירעונה בהון החוזר לאותו תאריך הגיע ל-152.2 מיליון ש"ח מותאמים.
גורמים אלה העלו ספק באשר ליכולתה של החברה להמשיך ולהתקיים כ'עסק חי'. באוגוסט 2002 הוציא בית המשפט צו הקפאת הליכים לגבי החברה ומונה לה נאמן. ב-21.10.02 אישר בית המשפט לפרסם הזמנה להצעת הצעות לרכישת החברה. עוד קודם לכן, בספטמבר 2002, השעתה הבורסה את המסחר בניירות הערך, לאחר שהחברה לא הגישה את הדוחות הכספיים שלה לרבעון השני.
ב-28 באוגוסט 2001 רכשה חברת פויכטוונגר השקעות חבילה של 11.49% ממניות יסקל מידי קבוצה של שבעה בעלי מניות, שמתוכם שימשו שישה כנושאי משרה ביסקל.
מדובר בשמעון לסר, אמנון כסלו, שמואל כסלו, אורית כסלו, שמואל שפר, אהוד כסלו ונתי פריד. תמורת חבילת המניות הזו שילמה פויכטוונגר השקעות כ-21 מיליון שקל. מחיר המנייה היה 65.50 שקל. מאוחר יותר רכשה פוכטוונגר מידי הקבוצה כמות נוספת של מניות יסקל. לפי דיווחיה, מחזיקה כיום פוכטוונגר השקעות 24.92% ממניות יסקל. עד היום הועברו לשבעת חברי הקבוצה בתמורה למניות אלה כ-50 מיליון ש"ח.
יומיים לאחר חתימת ההסכם למכירת המניות, ב-30 באוגוסט 2001, נחתם הסכם בין יסקל לבין דני וגדי גולדשטיין, לרכישת מניות פורמולה ולרכישת מניות פורמולה ויז'ן. העסקה היתה אמורה להתבצע בשני שלבים: הראשון, רכישת 600,000 מניות של פורמולה ו-900,000 מניות של חברת פורמולה ויז'ן, תמורת 25 מיליון דולר.
שלב זה של העסקה יצא לפועל. בשלב הנוסף, שלא יצא אל הפועל, היתה אמורה יסקל לרכוש עוד מיליון מניות של פורמולה מיליון וחצי מניות של פורמולה ויז'ן, תמורת 43 מליון דולר. לצורך מימון רכישת המניות בשלב הראשון, נטלה החברה מימון בנקאי בסך 25 מליון דולר. מאז מועד החתימה על ההסכם לרכישת מניות פורמולה ופורמולה ויז'ן, במהלך מספר חודשים, רכשה יסקל עוד 228,415 מניות של פורמולה בעסקות בבורסה תמורת כ-12.7 מליון ש"ח. נכון למועד אישור הדוחות הכספיים של יסקל ליום 30 בספטמבר 2001, החזיקה יסקל ב-1.27 מיליון מניות של פורמולה שהיוו כ-12.3% מזכויות הבעלות וההצבעה, וערך השוק שלהן על-פי מחירי הבורסה בת"א הגיע ל-69.8 מיליון ש"ח.
ביום 20.2.02 חתמה יסקל על זכרון דברים עם האחים גולדשטיין, שעיקריו הם: ההסכם מיום 30 באוגוסט לרכישת המניות בין יסקל לאחים גולדשטיין יבוטל. במקום 600,000 מניות פורמולה, תקבל יסקל רק 355,000 מניות. כלומר, יסקל תחזיר 245,000 מניות.
במקום 900,000 מניות פורמולה ויז'ן יסקל תקבל רק 532,000 מניות, כלומר תחזיר 368,000 מניות. התמורה ששולמה לאחים גולדשטיין בעד רכישת המניות לא תשתנה, כלומר למרות שהוחזרו להם מניות, התמורה בסך 25 מליון דולר תשאר בבעלותם.
לפי דוחותיה הכספיים של החברה ליום 31 במרס 2002: "החברה השיבה לדני וגדי גולדשטיין 245,000 מניות של פורמולה... וזאת בתמורה להקניית זכויות מסוימות לאחזקות החברה במניות פורמולה בהווה ובעתיד כמפורט לעיל. ההפסד הכרוך בהשבת המניות, בסך 26,717 אלפי ש"ח מותאמים, נזקף לדוח רווח והפסד בסעיף "הוצאות אחרות - נטו".
בנוסף, התקשרה יסקל עם צדדים שלישיים - חברת אתרי השרון ומיחשוב ישיר - לרכישת מניות פורמולה נוספות תוך שהיא מתחייבת לתשלום סכומי כסף גבוהים (עשרות מליוני שקלים) ולנטילת הלוואות. גם חברת מיחשוב ישיר דיווחה ביום 22.7.02 על ביטול ההסכם, לפיו התחייבה יסקל לרכוש ממנה מניות פורמולה, וזאת לאחר שיסקל לא עמדה בתנאי התשלום שנקבעו בהסכם ביניהן. חברת מיחשוב ישיר הודיעה, כי סכום של כ-8.7 מיליון ש"ח שהתקבל אצלה בהתאם להסכם לא יוחזר ליסקל.
התובע, אברהם גרינפלד, טוען כי הנתבעים הפקירו את בעלי מניות המיעוט של יסקל, ופעלו בחוסר תום לב לגבי אישור העסקות הללו לרכישת מניות פורמולה, תוך שהם יודעים כי עסקות אלה יזיקו ליסקל (יש לציין כי שלושה מהנתבעים - שמואל כסלו, שמואל שפר ואהוד כסלו - חדלו מלשמש דירקטורים בחברה ביום 29.8.01, יום לפני אישור ההתקשרות לרכישת מניות פורמולה). כמו כן טוען גרינפלד, כי השבעה הפקירו את בעלי המניות בעצם מכירת מניותיהם לפויכטוונגר, תוך שהם לוקחים בחשבון רק את טובתם האישית ובכך הפרו חובת אמונים.
את התביעה, כולל את הבקשה להכיר בה כתביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות של יסקל, הגיש גרינפלד בבית המשפט המחוזי בתל אביב ב-11 באוגוסט השנה.
לטענת גרינפלד, הנתבעים (שהיו במועד אישור העסקות עם פורמולה נושאי משרה בחברה), פעלו תוך הפרת חובת זהירות כשאישרו את העסקות הללו ולא בחנו את כדאיותן באמצעות חוות דעת כלכלית בדבר שוויה של פורמולה, ותוך קבלת ההחלטות בתקופה קצרה ביותר.
כמו כן, הם לא דאגו שהחברה תנקוט בפעולות "גידור" סבירות אשר היו מעניקות הגנה כנגד הלוואות שהחברה לקחה וממזערות את החשיפה לסיכוני ההלוואה, שנלקחה כשהיא צמודה ליין היפני. לטענתו גרינפלד, גרמו הנתבעים ברשלנותם הבוטה להתמוטטותה של יסקל תוך תקופה קצרה ביותר (פחות משנה). את הנזק שנגרם לכל מחזיקי המניות של יסקל המיוצגים בתביעה מוערך בכ82- מליון ש"ח.
הרשות החליטה, כי אין עוררין על כך שיש לציבור עניין בתביעה שעניינה התמוטטותה של חברה ציבורית בנסיבות המעלות חשש כבד, כי אופן קבלת ההחלטות בחברה נעשה ברשלנות רבתי ותוך לקיחת סיכונים בלתי סבירים. קריסתה של חברה שהיתה יציבה תוך זמן קצר ביותר, עשויה להצדיק במקרים מסוימים הליך שבו יבקר בית משפט את אופן קבלת ההחלטות שננקטה על-ידי הדירקטוריון.
למרות שכתב התביעה אינו מצביע על מצגי שווא או על פעולות בניגוד לחוק ניירות ערך, עדיין נשאלת השאלה מדוע על בעלי המניות להשלים עם נחיתותם המובנית כבעלי מניות מיעוט, ללא נגישות למידע, ולהסתפק בתוצאה של התמוטטות החברה בלי אפשרות לתבוע את השבת הנזק שנגרם להם.
גרינפלד, כאמור, מבסס בעיקר את תביעתו על הפרת חובת אמונים וחובת הזהירות, הקבועים בחוק החברות. בהקשר זה יש לציין, כי בפסק הדין של השופטת רות שטרנברג-אליעז בפרשת חברת רייכרט, היא קבעה, בין היתר, כי נושא משרה חב חובת זהירות מושגית הן כלפי החברה והן כלפי בעלי מניותיה.
עמדת הרשות היא, כי התביעה הייצוגית היא הדרך המתאימה ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין: מצב בו נגרם נזק קטן יחסית לכל אחד מחברי קבוצה גדולה של אנשים בנסיבות המעוררות שאלות המשותפות לכולם. הליך זה מביא לחיסכון בזמנם של כל הנוגעים בדבר, מונע הטרדה מיותרת של בית המשפט ומונע פסקי דין סותרים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה