צפון עמוק

על מסעדת 'רוסו' שבעמק יזרעאל שמעתי כבר הרבה מאוד דברים טובים. האזור בו היא נמצאת הוא חממה קולינרית לשפע מקומות מדהימים, והיא עצמה מקום מצוין לשבת ולאכול בו, לטענת חברי הטבעוניים (אלו שגרים בטבעון, לא אלו שאוכלים נבטים), שכבר מזמן עדכנו אותי שאני חייבת לאכול לשם. וכך באחת מנסיעותינו לצפון החלטנו, הארגנטינאי ואני, לבדוק במה מדובר. לא מדובר במקום חדש - המסעדה קיימת כבר עשר שנים, אבל מתיחת הפנים שעברה לאחרונה בגיזרת עיצוב הפנים, גורמת לה להראות רעננה מתמיד.

רוסו ממוקמת במרכז מסחרי קטן ברמת ישי, אולם מרגע הכניסה למסעדה, מצליחה להיווצר תחושת ניתוק מכל המתרחש בחוץ. העיצוב במקום הוא מודרני, עם רהיטי עץ כהה, והרבה מוטיבים מהטבע: כסאות עם ריפוד בהדפס עלים, תקרה ועליה קורות עץ שיוצרות תחושת גלים ותאורה רכה ונעימה. מיד כשהתיישבנו לשולחן ניגשה אלינו מלצרית חייכנית והציגה את התפריט, בליווי המלצותיה למנות שאהובות עליה במיוחד. בנוסף לתפריט הרגיל, מציעים ברוסו גם תפריט בריאות, בו המנה המשמינה ביותר לא תעלה לכם יותר מ-310 קלוריות, תפריט עסקיות שמוגש באמצע השבוע בין השעות 14:00 ל-17:00, ולכבוד הקיץ מציעים שם גם תפריט קיץ גורמה שכולל 3 מנות במחיר סביר במיוחד של 120 שקל, בעיקר בהתחשב בתמורה (סינטה, אוסובוקו טלה ופילה מוסר, הן רק חלק מהמנות העיקריות המוצעות). בנוסף לכל זה, יש שם גם ארוחות בוקר, למשכימי הקום שבינינו.

אנחנו החלטנו לטעום מהמנות השונות שמגישים שם, ללא קשר להשתייכותן לתפריטים השונים, למרות שמרבית המנות שטעמנו מוגשות גם במסגרת העסקיות וגם במסגרת תפריט הקיץ. למנות הראשונות הלכנו על כדורי ריזוטו ממולא בפטריות ואגוזי מלך ברוטב רוזה (38 שקל). המנה, שהזכירה לי מנה דומה שאכלתי באיטליה - שם היא נקראת 'ארנצי'ני' או 'סופלי', הייתה שילוב של קריספיות, שמגיעה מציפוי הריזוטו המטוגן ונימוחות, שמקורה במילוי הקטיפתי. בהמלצתה של המלצרית בחרנו גם במנת פטה כבד עוף בליווי ריבת תאנים ובצל (40). ביצוע מצוין לקלאסיקה אהובה עלינו במיוחד.

מעודדים מההתחלה המוצלחת, בחרנו במנה עיקרית אחת מהים ובאחת מהיבשה. הארגנטינאי, מטבע הדברים, בחר במנת היבשה. הוא הלך על מנה מהתפריט הרגיל, שאיך שלא מסתכלים עליה - היא יכולה להיות אך ורק מצוינת, בעיקר כשמדובר בדרום אמריקני שרעב תמיד לבשר. המנה, טריו בשרים (120 שקל) כוללת מגדל של נתחי בשר משובחים - סינטה, פילה ואנטרקוט, אשר מוגשים על מצע פילה ברוטב קרבונרה. הארגנטינאי נראה מאוד מרוצה מהבחירה שלו, ובכל מקרה היה שקט במשך דקות ארוכות, עדות מנצחת לכך שהוא נהנה מכל ביס. אני, לעומת זאת, ויתרתי על חיות היבשה, ובחרתי במנה מתפריט הקיץ - פילה מוסר ברוטב פלפלים, ג'ינג'ר, נענע ושום. כנראה שביום בו הגענו, השף רצה משהו מרענן ומפתיע קצת יותר, מה שגם שעדיין היו תותים לא רעים בכלל בשווקים - ולכן המנה הוגשה ברוטב פלפלים, תותים, נענע ושום. מעבר לעובדה שמדובר היה בחתיכת דג בשרנית ועסיסית, הרוטב העדין והקטיפתי הכתיר את המנה הזו ללא ספק למשובחת ביותר שאכלנו בארוחה הזו.

בהתחשב בעובדה שמדובר בכל זאת ביום קיצי חמים למדי (שלא לומר - חם מדי) ובכך שאכלנו לא מעט במהלך הארוחה הזו, אל שלב הקינוח הגענו עם מוטיבציה קטנה מאוד, אם בכלל, להמשיך ולטעום. על כן בחרנו בסורבה לא מחייב, שמוגש כאן במגוון רחב מאוד של טעמים - תפוח, ג'ינג'ר, פסיפלורה, פירות יער, תפוז וקוקוס. המנה הקרירה והמרעננת הייתה לא רק אקורד סיום מתוק וקליל לארוחה מוצלחת, אלא נתנה לנו גם את הכוח לשעתיים של נסיעה בחזרה הביתה.