עובדי החברה לאוטומציה - ניצחו בבג"צ

בית המשפט הגבוה לצדק פסק (יום ב', 21.7.08) כי החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי היא "חברה מעורבת", כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, ואין היא גוף פרטי, כטענת הנהלת החברה. בכך קיבלו שופטי בג"צ אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וחנן מלצר עתירה שהגיש ועד עובדי החברה לחייב את גופי המדינה - ובהם שר האוצר, שר הפנים, הממשלה ורשות החברות הממשלתיות, לפקח על התנהלותה התקינה.

העתירה הוגשה על-רקע מערכת יחסים מתוחה בין העובדים להנהלת החברה, וטרוניות העובדים כלפי המדינה, בכל הנוגע לפיקוחה על החברה. הנהלת החברה ומרכז השלטון המקומי חויבו לשלם לוועד העובדים שכר טירחת עורך דין בסך 20,000 שקל והמדינה חויבה לשלם עוד 15,000 שקל, וכן חויבו לשאת בהוצאות המשפט.

החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי הוקמה, על-פי החלטת ממשלה, ב-21.5.67. עיקר עיסוקה הוא מתן שירותי מחשוב ואוטומציה לרשויות מקומיות. המדינה מחזיקה בארבע מניות יסוד בחברה, ומרכז השלטון המקומי בשש. כל מניית יסוד מקנה זכות למנות דירקטור, וכן לקבל הודעות על אסיפות כלליות, להשתתף בהן ולהצביע בהן. התקנות גם קובעות כי "בכל מקרה יהיה מספר המנהלים מטעם הממשלה 40% מסך כל המנהלים".

אחת מדרישות העובדים בעתירה הייתה כי המדינה תפעל למינוי דירקטורים מטעמה בחברה, עד למילוי מכסת 40% שנקבעה. לאחר תהליך ממושך, הודיעה המדינה ב-29.11.07 לבג"צ כי הושלם תהליך מינוי הדירקטורים מטעמה.

דרישה נוספת של העובדים הייתה לכפות על המדינה לפעול, כבעלת 40% ממניות החברה, למנוע מעשים ומחדלים המנוגדים לטובת החברה, כגון מינויי חברי הנהלה ודירקטוריון מטעם מרכז השלטון המקומי, שאינם מומחים מקצועיים ואף עומדים בניגוד עניינים מכוח קשריהם לרשויות המקומיות. העותרים התייחסו גם לגביית חובות המגיעים לחברה מרשויות מקומיות, לקביעת שכרו ותנאי העסקתו של יו"ר דירקטוריון החברה, ולהשבת תשלומי יתר ששולמו בעבר ליו"ר הדירקטוריון ולמנכ"ל.

הנהלת החברה טענה כי יש לדחות את העתירה, בעיקר משום שאין לראותה כ"חברה מעורבת", כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, אלא כגוף פרטי או "כעין פרטי". ההנהלה טענה כי סמכות הפיקוח עליה שבידי המדינה מוגבלת מאוד.

ההנהלה גם טענה כי המדינה עומדת להשלים את מכירת מניותיה בחברה לאוטומציה לגופי השלטון המקומי. אבל המדינה השיב לבג"צ כי אכן מתנהל משא-ומתן, אך זה אינו עומד לפני סיום.

"פתחי ניגוד עניינים"

בפסק הדין ציין השופט רובינשטיין כי החברה לאוטומציה עונה על ההגדרה בחוק החברות הממשלתיות כי "'חברה מעורבת' היא חברה שאינה חברה ממשלתית ואשר מחצית או פחות מכוח ההצבעה באספותיה הכלליות או הזכות למנות מחצית או פחות ממספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה".

לסיווג זה יש משמעות מבחינת ליכולת הפיקוח של המדינה, ואולי זה עיקר תוצרה ותוצאתה של העתירה. סעיפים בחוק החברות הממשלתיות ובחוק יסודות התקציב, יוצרים יחד מנגנון שבאמצעותו המדינה יכולה להשפיע על התנהלות החברה, דרך אספותיה הכלליות, ולפקח על השכר המשולם בה, באמצעות שר האוצר והממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר.

לדוגמה, אחת מטענות העותרים הייתה שהחברה אינה מטפלת כדבעי בגביית החובות מהרשויות המקומיות, בין השאר בשל ניגודי עניינים של הדירקטורים מטעם השלטון המקומי. ההנהלה מסרה לבג"צ על משפטים שהיא מנהלת נגד בעלי חובותיה; ואולם השופט רובינשטיין ציין כי בעלי השליטה מן השלטון המקומי מצויים בדילמה מתמדת, וגם ב"פתחי ניגוד עניינים". השופט הטעים כי יש למדינה כמובן תפקיד בקידום גביית החובות.