הנושה הצליח למנוע פסק דין הצהרתי

תושבת תל אביב פנתה לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה למתן פסק דין הצהרתי בנוגע למיטלטלין בדירתה בתל אביב. מהבקשה שהוגשה נגד הנושה והבעל בנפרד, עלה שהמבקשת חיה בנפרד מבעלה ומנהלת נגדו הליכים בבית משפט למשפחה ובבית הדין הרבני. אחד מנושיו של הבעל ביקש לעקל את תכולת דירתה, השייכת לטענתו גם לבעל והאישה ניסתה למנוע זאת באמצעות פסק דין הצהרתי. לדבריה, הנושה יודע שבעלה אינו מתגורר עמה ומבקש להוציא את המיטלטלין בעקבות סכסוך הנוגע לעבודתם המשותפת.

"בעלי מקיים שיתוף פעולה עם הנושה מתוך נקמנות ועקב הפרידה ממנו וההליכים שפתחתי נגדו". לטענתה, בעלה אינו מתגורר עמה והתכולה בדירה אינה שלו כך שהנושה אינו יכול להיפרע ממנה. "אני ובעלי מצויים בהליכי גירושין שטרם הסתיימו. היו מספר ניסיונות לשקם את היחסים אך ללא הצלחה. מספר פעמים שיכנתי את בעלי בדירתי כי אין לו אף אחד בעולם ואחרי 35 שנה אני לא יכולה לזרוק אותו". האישה הוסיפה שהבעל מתגורר בדירה שכורה ביפו ואין לאפשר לנושה לעקל חפצים השייכים לה.

הנושה השיב להגנתו שמפרוטוקולים של בתי משפט ומחקירת יכולת שנעשתה לבעל עלה שהמבקשת והבעל, החייב, חיים כזוג לכל דבר ועניין ומציגים עצמם כפרודים בהתאם לנסיבות ולצורך ולדיון הרלוונטי. לדבריו, אין להיענות לבקשתה של האישה להוציא פסק דין הצהרתי שכן הדבר ימנע ממנו, שלא בצדק, לעקל חפצים השייכים לבעל והמצויים בדירתה של האישה. הנושה ביקש לדחות את הבקשה ולא למנוע ממנו אפשרות לגבות חוב של הבעל באמצעות צווי עיקול כפי שמתיר החוק. האישה דחתה את טענותיו של הנושה והשיבה שהפרוטוקולים שהציג ישנים ואינם משקפים את המצב נכון להיום. "הניסיונות לשלום בית כשלו ומזה מספר חודשים בעלי אינו חי בכתובתי". האישה ביקשה לקבל את בקשתה למתן פסק דין הצהרתי.

בפסק דין שניתן לפני שבוע וחצי, בהעדר הצדדים, ולאחר שעיין בחומר שבתיק ושמע את הצדדים החליט השופט אהוד שוורץ, לדחות את הבקשה ולא להורות על פסק דין הצהרתי. "הבקשה מתייחסת למספר פרטי מיטלטלין שפורטו בנספח, כולם מיטלטלין ביתיים. אין תיאור מדויק של המיטלטלין, לרבות דגם ושנת קנייה ואסמכתא לקנייה, ולא ניתן לקבוע שבנסיבות כמו כאן למבקשת בעלות מלאה בהם וביחס לנושה הבעל. יכול ולמבקשת זכויות במיטלטלין האמורים, כמו לבעלה החייב, אך אין לה זכויות בלבדיות. המבקשת רשאית לעתור לפדות את חלקו של בעלה וככל שתמצא לנכון לעשות כן, העניין יישקל ואולם אין מקום ליתן פסיקה לפיה כל הרכוש שפורט שייך למבקשת בלבד". השופט חייב את המבקשת לשלם לנושה הוצאות הבקשה בסכום של 500 שקל בתוספת ריבית.