ד"ר שושני חויב לפצות את פריצי על דיבה

תביעת דיבה שהגיש אברהם פריד (פריצי), יו"ר עמותת "במות", נגד ד"ר שמשון שושני, שהיה מנכ"ל משרד החינוך, ולאחר מכן מנכ"ל הסוכנות היהודית, התקבלה (יום א', 20.7.08) בבית משפט השלום בירושלים. אחרי שש שנות התדיינות, חייב השופט נעם סולברג את ד"ר שושני לשלם לפריד פיצוי בסך 30,000 שקל. לעומת זאת, נדחתה תביעתם של פריד והעמותה נגד הסוכנות.

עמותת "במות", שעסקה בפעילויות חברה, תרבות ומדעים, והיו"ר שלה, הגישו את התביעה עקב מכתב, שכתב שושני ב-19.5.97 על ניר המכתבים של הסוכנות, אל בן ציון דל, יורשו בתפקיד מנכ"ל משרד החינוך, ובו המליץ להפסיק את התמיכות ל"במות", לאחר ש"נתברר כי העמותה הפעילה חוקרים פרטיים נגד אנשי המשרד".

שושני הציע במכתב לבדוק באמצעות מבקר המדינה או המשטרה או מבקר הפנים של משרד החינוך, אם הוציאו עובדי המשרד מסמכים שלא באישור ולא בסמכות ומסרו אותם לחוקרים, אם קיבלו על כך הטבות, אם הוציאה העמותה כספי תמיכות שקיבלה מהמשרד להגשת בג"צים נגדו, אם הדירה שבה מתגורר פריד שייכת לעמותה,
ואם כן - האם משלם פריד שכר דירה עליה, ועוד שאלות מסוג זה. שושני הדגיש במכתבו כי "שאלות אלה מבוססות על מקור מהימן", שמטרתו "להוכיח כי המתקפה על אנשי משרד החינוך והתרבות נועדה להסיח את הדעת מהמתרחש בעמותה ולאיים בצורה מוסווה על אנשי משרד החינוך שלא יעזו לפשפש במעשיה מאחר שבכוח העמותה לפגוע בהם בצורות שונות ובעיקר באמצעות קשריה בתקשורת". העתקים של המכתב נשלחו לבכירים במשרד מבקר המדינה, במשרד החינוך.

השופט סולברג קבע כי דברי המכתב הם לשון הרע, מקצתם מפורשים, מרביתם משתמעים, חלקם מסויגים.

זה לא "מכתב חפיפה"

השופט דחה את טענת שושני כי יש לדחות את התביעה על הסף, משום שבליבה עומד סכסוך ממושך בין "במות" ופריד לבין המדינה עקב הפסקת התמיכות לעמותה ב-1998, בגלל אי-סדרים קשים שנתגלו בה, לדבריו. לדברי שושני, העמותה ופריד נוקטים כל דרך כדי להשאיר את עניינהּ של התובעת על סדר היום המשפטי, בדרך של הגשת תביעות לחידוש התמיכות ובתיעות אחרות, ובכללן חמש עתירות לבג"צ, שנדחו או נמחקו, ותביעת לשון הרע נגד העיתון ידיעות אחרונות שעודנה תלויה ועומדת. עוד טען כי אחרים, שלא נתבעו בהליכים משפטיים, 'זכו' להיות מותקפים בדרכים אחרות. מדובר בפרופ' אמנון רובינשטיין, שהיה אז שר החינוך, מיכאל בן יאיר, שהיה היועץ המשפטי לממשלה, פקידים במשרד החינוך, ואחרים. שושני ביקש להציג את פריד כ"מגיש תביעות סדרתי", כלשונו, וכמי שפועל באופן אישי נגד מי שעשה בשם המדינה לבחינת תקינות התמיכות. לטענתו, הוגשה התביעה הנוכחית מטעמים פסולים כחלק ממסע נקמה של פריד נגדו.

השופט גם דחה את טענת שושני כי יש לראות במכתבו "מכתב 'חפיפה' של המנכ"ל לשעבר למחליפו בתפקיד". השופט ציין כי במשפט התברר כי לאחר שכבר סיים את תפקידו במשרד החינוך, נקט כמה פעולות נכגד העמותה והיו"ר שלה, ולא הסתפק רק במכתב לדל. הוא פנה אל המשטרה, מבקר המדינה, וגורמים אחרים, אף בלא ליידע את מחליפו. לא רק בכתב פנה, אלא קיים פגישה עם מבקר המדינה. "זו איננה חפיפה", כתב השופט. לעומת זאת, לא נקט שושני פעולה כלשהי בקשר לעמותות אחרות שגם בהן דבק לכאורה רבב. השופט הוסיף כי יתכן שטענת פריד ש"אין מדובר בחפיפה אלא ברדיפה" מופרזת קמעא, "ניכרה אצל שושני, לאחר סיום תפקידו כמנכ"ל משרד החינוך, עשיית-יתר בעניינם".

היו הרבה מכתבים

השופט גם דחה את טענת שושני כי עומדת לו הגנת תום הלב. השופט ציין כי במשפט התברר כי המכתב שעליו נסבה התביעה אינו בודד במערכה, אלא אחד מני רבים שכתב שושני. בין היתר, שלח שושני מכתבים לקציני משטרה ולבכירים במשרד מבקר המדינה, על ניר המכתבים של הסוכנות.

כמו-כן דחה השופט את טענתו של ד"ר שושני כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי". הוא לא הוכיח את טענותיו במכתב בדבר הפעלת חוקרים פרטיים, למשל. גם לא הובאה כל ראיה לטובת הנאה אישית.

לעומת זאת, דחה השופט את טענת העמותה ופריד כי בעצם כתיבת המכתב על נייר המכתבים של הסוכנות היהודית, מוטלת עליה אחריות לתוכנו ולפרסומו. השופט ציין כי שושני כתב את המכתב שלא במסגרת תפקידו כמנכ"ל הסוכנות, אלא בקשר לתפקידו הקודם כמנכ"ל משרד החינוך.