קרנית: אודי, האם ייתכן שאיכזבתי אותך?

בדברים סוחטי דמעות פנתה קרנית, אלמנתו של אהוד גולדווסר, לאודי שלה, ובפעם הראשונה נשברה האישה החזקה והנחושה הזו כשהיא נפרדת מבעלה.

"12 ביולי 2006, תשע ושלוש דקות והזמן עצר מלכת. בבוקר ה-12 ביולי 2006 בנקודה 105 בגבול הצפון התחיל המסע של שנינו, אתה ואני, המשפחה ואתה, המדינה ואתה. אומרים שהזמן עושה את שלו... האמנם? חלפו שנתיים מאז אותו רגע משתק ומקפיא... אותו רגע בו הגרוע מכל הפך למציאות חדשה ומפחידה..."

"מזה כשנתיים אני מדברת בשם שניים - אלדד ואודי, רגב וגולדווסר... המאבק היה משותף מתחילתו אך היום לראשונה אני מרשה לעצמי לפנות רק אליך..."

"האמנתי וקיוויתי שיגיע הרגע בו אוכל להתעורר ולומר שהכל היה אך ורק חלום רע... האם הזמן אכן ירפא את הפצעים? יצאת לדרכך אותו בוקר מחייך ונכון למשימה כתמיד... מעולם לא היססת, לא ניקר בך החשש וספק לא היה בליבך בחשיבותה של המשימה למולדת... היכן מוצאים אנשים כמוך? היכן מוצאים אותם?"

"בשבת... מספר ימים לפני המקרה לא העלינו על דעתנו שזו הפעם האחרונה שנתראה... הנשיקה הייתה אוהבת אך חפוזה..."

"סלח לי אישי היקר על שאין אני מונה כאן את מעלותיך הרבות... אין זה הזמן והמקום לעשות זאת... ברשותך, את הפרידה הכואבת והאישית אעשה בדרכי שלי..."

"קשה להאמין שכבר חלפו ועברו להן שנתיים... לו יכולתי להחזיר את הזמן לאחור, הייתי נוצרת בליבי כמה רגעים קטנים ומיוחדים שחולפים על פנינו בלי לשים לב..."

"ככל שחלף הזמן הפכו פניך לנחלת הכלל... אודי שלי היה לפתע אודי שלנו, של כולנו... האם ייתכן שאכזבתי אותך? הגעגועים כה קשים הם... מרופדים בזכרונות מתוקים... יום לפני יום הולדתך אני שואלת - אולי יתאפשר וירפא הזמן את הפצעים המדממים?"

"12 ביולי 2006, תשע ושלוש דקות והזמן עצר מלכת. בבוקר ה-12 ביולי 2006 בנקודה 105 בגבול הצפון התחיל מסע של שנינו, אתה ואני, המשפחה ואתה, המדינה ואתה... היום המסע הזה תם... אתה ואני עוברים למסע הבא - למסע של חיי... אתה תהיה שותף דומם... תמשיך להיות הקול הפנימי שלי... תהיה תמיד אישי הצעיר, הנצחי, המלווה אותי בכל חיי... היום, 17 ביולי, 2008, זמן חדש מתחיל את ספירתו".

נועם ואביבה שליט הגיעו

רס"ר אהוד גולדווסר הובא למנוחות בטקס ממלכתי בבית העלמין הצבאי שבנהריה. בטקס נוכחים שר הביטחון אהוד ברק, יושב-ראש האופוזיציה בנימין פוטין, האלופים אלעזר שטרן וגדי שמני, ואלפים אחרים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.

בין הנוכחים בלוויה גם נועם ואביבה, הוריו של החייל החטוף, גלעד שליט, והוריהם של החיילים עדי אביטן ובני אברהם, שנהרגו ונחטפו בהר דב בשנת 2000.

את ארונותיהם של רגב וגולדווסר נושאים חבריהם לפלוגה שגוייסו לְמילואים על-פי בקשתם. ההלוויות משודרות בשידורים חיים בערוצי הרדיו והטלוויזיה.

הלב כואב אך קומתנו זקופה

במהלך הלוויתו של גולדווסר אמר אהוד ברק: "הלב כבד אך קומתנו זקופה מול שני הארונות. התייחסנו כל אותן שנתיים כאילו היו אהוד ואלדד בחיים. מצוות פדיון שבויים היא לנו צו נעלה".

למשפחות אמר, "לעולם לא תדעו עד כמה אנו גאים בכם". בסוף דבריו פנה ברק לתמי, יובל וחן ארד: "תיק רון ארד לא נסגר... הוא יישאר פתוח, ואנו נמשיך בכל מאמץ לאתר את רון ולברר את גורלו".

אמו של אודי: "הבן יקיר לי אפרים"

צילום: מיקי גולדווסר [צילום: מן הטלוויזיה]

אמו של אהוד, שהבטיחה לו כי לא תבכה, אמרה: "לולא חטיפתכם והתגובה המהירה שלנו, ייתכן שחיזבאללה היה מצליח במשימתו להשמידנו. אני מקווה שנראה את המלחמה הזו כניצחון".

"גילינו עם נפלא שמה שרק חסר לו, זו היכולת להכיר בנפלאות שלו. אתה גילית את זה לפני. היום מרכינים רבבות אזרחים את ראשיהם לכבודך. אני רוצה מכאן להצדיע למשפחת ארד שבעקיפין חיזקה אותנו. אני רוצה להצדיע לבני משפחת שחר, ובמיוחד להצדיע לאישה דגולה שהיוותה לי השראה אין סופית במלחמה שלי ונעמדה נגד כל הזוועות בראש נחוש - סמדר הרן".

אמו של אהוד נפרדה ממנו במילים אותן אמרה לו כשהשכיבה אותו כל לילה לישון: "הבן יקיר לי אפרים, אודי שלי".

אתמול השלים צה"ל את תהליך החזרת הבנים לישראל ואיתם קיבל לידיו ארון ובו חלקי גופות של חללים ממלחמת לבנון השנייה.

ארונותיהם של גולדווסר ורגב הגיעו אתמול בבוקר ממעבר ראש הנקרה בתוך שני קומנדקרים תחת משמר כבוד צבאי מלא. שישה חיילים ישבו לצידו של כל ארון והארונות כוסו בדגל ישראל ושני קצינים בדרגת תת-אלוף נפרדו בהצדעה מארונותיהם כשאלו עזבו את אזור הגבול.

הלוויתו של רס"ל אלדד רגב תתקיים בשעה 14:00 בבית העלמין הצבאי בחיפה.

צילום: אהוד ברק [צילום: מן הטלוויזיה]