בעל שאנס את אשתו - לכלא

תשע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי נגזרו (יום ד', 16.7.08) בבית המשפט המחוזי בתל אביב, על תושב הדרום שהורשע באונס אשתו פעמים רבות, בכליאתה ובתקיפתה, וכן בהדחתה בחקירה. האיש הורשע בנובמבר 2003, אך עונשו לא נגזר אז משום שהוא נמלט. רק באפריל השנה אותר האיש, ועל עונשו החליט הרכב שופטים אחר מזה שהרשיע אותו.

הבעל הועמד בשעתו לדין על סמך תלונה שהגישה אשתו במשטרה. זמן קצר לפני שנקראה להעיד בבית המשפט, פנתה האישה למשטרה בבקשה לחזור בה מן התלונה וטענה כי לא אמרה בה אמת. על אף בקשתה, ההליכים לא בוטלו כיון שלתלונתה במשטרה נמצאו חיזוקים רבים. השופטים ציינו כי "אין זה חזון נפרץ במקרים מן הסוג הנ"ל שבטרם מתן העדות משנה המתלוננת מטעמה ומעידה בשונה מהודעותיה במשטרה".

בית המשפט לא האמין לבעל, וקבע בהכרעת הדין כי "בחר בדרך פתלתלה של הודאה במקום אחד, כפירה במקום אחר, והסברים מתחכמים ומתחמקים שאינם מתיישבים עם שורת ההיגיון
או עם אמירת אמת".

לדיון בעונש, זימן עורך דינו של הבעל את האישה לעדות. היא העידה כי לאחר שנמלט בעלה, התגורר איתה. לפני שלוש שנים הם נפרדו. לשניים יש בן שהוא כיום בן 6.

נציגת התביעה, עו"ד קלאודיה בילנקה מפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ביקשה לשלוח את הבעל למאסר של שנים ארוכות. היא טענה כי אין שום נסיבות שיכולות לסייע להקלה בעונשו של הבעל, והצביעה על המעשים הקשים שעשה במשך שנים, ובכללם אלימות אכזרית וקיום יחסי מין בכפייה. הבעל נהג באשתו כברכושו, הגביל את תנועותיה, וכלא אותה בבית תוך שלילת חירותה. כמו-כן הזכירה כי הבעל זלזל באמון השופטים ששחררו אותו בזמן משפטו למעצר בית, ונמלט.

הסניגור הזכיר כי הבעל טען במשפטו כי הוא חף מפשע בנימוק שהמעשים המיניים היו בהסכמה, אך טענה זו לא התקבלה. עוד טען כי בשנים שבהן היה הבעל בגדר נמלט, לא עבר כל עבירה. עוד טען כי המשטרה יכלה לאתר את הבעל, שהתגורר עם אשתו. הוא גם לא נמלט מהארץ, אף שהיה יכול לעשות זאת.

שום נימוק לכף זכות

בנימוקיהם לעונש, כתבו השופטים: נורית אחיטוב, מרים דיסקין ורענן בן יוסף כי "אין מדובר במקרה חד-פעמי או חריג במערכת היחסים בין בני הזוג, אלא במסכת ממושכת של אלימות קשה וכפייה תוך התנהגות באדנות מצד הנאשם כלפי המתלוננת שנתפסה בעיניו כרכושו הבלעדי והפרטי. ברצותו יאפשר לה לצאת מביתה וברצותו ימנע זאת ממנה, אם בשעות היום ואם בשעות הלילה. ברצותו תקיים עמו יחסי מין וברצותו תחדל. המתלוננת הייתה חשופה במשך פרק זמן ממושך לגחמותיו המיניות של הנאשם - שבוצעו לעיתים תוך כדי קריעת בגדיה, לעתים בקשירתה באזיקונים, לעתים במעשה סדום, והכול תוך קללות, איומים ומכות כל אימת שסירבה לו. נקל לתאר כי בכך פגע הנאשם לא רק בגופה של המתלוננת אלא גם בכבודה כאדם, כששלל מהמתלוננת את האוטונומיה של רצון חופשי ותחושת ערך עצמי".

ועוד כתבו השופטים: "באיזון הכולל של נסיבות המקרה שבפנינו לצד החומרה היתרה של המעשים, לא מצאנו לזכותו של הנאשם כל נימוק שיעמוד לו לכף זכות. הנאשם לא הביע כל חרטה על מעשיו. וגם בשעה שאמר את דברו בטרם ייגזר דינו, אמר: 'אם עשיתי משהו רע אני מצטער'. היעדר החרטה עולה גם מהעובדה שהנאשם נמלט מאימת הדין ורק בדרך מקרה נתפס על-ידי המשטרה. למעלה מ-4 שנים הסתתר הנאשם. בחלק מאותן השנים לא היסס לחזור ולכפות את נוכחותו על המתלוננת. נציין כי בעדותה בפנינו לא ביקשה המתלוננת רחמים על הנאשם והתרשמנו כי באה להעיד בעל כורחה".