פחות דאגות - פחות סיכונים

גברים המאמינים כי הם בסיכון נמוך להתקף לב עשוים למעשה לחיות שנים ארוכות יותר מגברים עם השקפה פסימיסטית יותר. כך מראה מחקר חדש.

חוקרים גילו כי בקרב למעלה מ-2,800 גברים אחריהם עקבו במשך 15 שנים, אלו שהאמינו כי הם בסיכון נמוך מהממוצע להתקף לב היו גם בסיכון נמוך ב-70% מגברים אחרים למות ממחלת לב או שבץ - גם כשגורמי הסיכון האובייקטיבים נלקחו בחשבון. הקשר לא זוהה בקרב נשים.

הממצאים, שפורסמו ב"Annals of Family Medicine", מראים כי מידה של אופטימיות יכולה להיות יעילה ביותר בשליטה על הסיכון למחלות לב. למרות שהמודעות של אדם לגורמי הסיכון שלו למחלות לב חשובה, בעיות עלולות להתחיל לצוץ כשאנשים מתחילים לחשוש לגבי הסיכון שלהם לסבול מהתקף לב, הדגישו החוקרים.

הטוב והרע שבדאגה

מצד אחד, ניתן לצפות כי אנשים המאמינים שהם בסיכון גבוה יהיו זהירים במיוחד לגבי הרגלי החיים שלהם, וידאגו לטפל במצבים כמו לחץ דם גבוה, רמות כולסטרול גבוהות וגורמי סיכון אחרים.

אך הרגש הופך לחלק משמעותי בקבלת ההחלטות, ואנשים החוששים לגבי גורמי הסיכון שלהם למחלות לב עלולים דווקא לבחור בהתנהגויות אחרות להתמודדות כמו עישון, אכילת יתר או שתייה.

בנוסף, הלחץ הכרוני עצמו עלול להיות בעל השפעות פיסיולוגיות על המערכת הקרדיווסקולרית (של הלב וכלי הדם).

החוקרים ביססו את הממצאים על ראיונות עם 1,678 נשים ו-1,138 גברים בגילאים 35 עד 75, ללא היסטוריה של מחלות לב בתחילת המחקר. במהלך הראיונות, המשתתפים דירגו את הסיכון שלהם לסבול מהתקף לב בחמש השנים שלאחר הראיון כ"גבוה", "ממוצע", או "נמוך", בהשוואה לאנשים אחרים בני אותו גיל ומאותו מין.

סיכון מחושב

החוקרים חישבו גם את סיכון פרמינגהאם (FRS) של כל אחד מהמשתתפים - כלי סטנדרטי שהרופאים משתמשים בו כדי להעריך את הסיכון של אדם לסבול מהתקף לב במהלך 10 השנים הבאות, המבוסס על גיל, מין, לחץ דם, רמות כולסטרול והרגלי עישון.

לאורך 15 השנים שלאחר מכן, 98 ממשתתפי המחקר מתו ממחלת לב כלילית או שבץ. באופן כללי, צוות החוקרים גילה כי גברים שבתחילת המחקר תיארו את עצמם בסיכון נמוך, היו גם בסיכוי נמוך מאחרים למות ממחלת לב וכלי דם - גם כשהניקוד שלהם במבחן פרמינגהאם נלקח בחשבון.

לא זוהה קשר משמעותי בקרב נשים. החוקרים ציינו כי הראיונות נעשו בשנת 1990, תקופה בה אנשים רבים עדיין ראו במחלת לב "מחלה של גברים". לכן הנשים במחקר - גם אלו שחשבו כי הן בסיכוי גבוה מאחרות לסבול מהתקף לב - לא ראו במחלת לב איום משמעותי.

להפסיק להפחיד את המטופלים

החוקרים מאמינים כי לממצאים יש השלכות על הדרך שבה רופאים דנים עם המטופלים בסיכון שלהם, והם ממליצים להם להיות זהירים לגבי הדבקת תוויות, משום שקיימת נטייה בקרב רופאים רבים לתאר את המצב בצורה פסימיסטית.

לדוגמא, קטגוריות מבחן ה-FRS מעמידות אנשים בסיכון "גבוה" כשגורמי הסיכון שלהם מראים כי יש להם סיכוי של 20% לסבול מהתקף לב ב-10 השנים הבאות.

במקום לומר למטופלים שהסיכון שלהם גבוה, רצוי שהרופאים יתארו את הסיכון בערכים של 1-5, שיעוררו פחות פחד, מאחר שהם מרמזים גם על כך שיש סיכוי של 4-5 שהמטופל לא יסבול מהתקף לב.

באופן אידאלי היה רצוי כמובן שאנשים ישמרו על ראייה אופטימית במקביל לנקיטת אמצעים להורדת הסיכון שלהם למחלות לב.