אושר זיכוי עובדי "אילנות בטוחה" מאשמת תרמית

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (יום ה', 10.7.08) את ערעורה של פרקליטות המחוז (מיסוי וכלכלה) על זיכוים, מחמת הספק, של יונתן קיי וניר הורה, עובדי מחלקת המעו"ף ב"אילנות בטוחה", מאשמת כ-50 ניסיונות להשפיע בדרכי תרמית על שערי ניירות הערך בבורסה לפני כעשר שנים. השופטות סביונה רוטלוי, עופרה סלומון-צ'רניאק ויהודית שיצר קבעו כי אין כל פגם בפסק הדין של בית משפט השלום המצדיק את התערבותם.

קיי שימש בעת ההיא מנהל הנוסטרו של מחלקת המעו"ף והורה היה מנהל חשבון נוסטרו הקרוי "מירב עושה שוק ב" (חשבון מעו"ף ארביטרז').

בכתב האישום נטען כי ב-26.3.98 נתן הורה הוראת קנייה בשלב הטרום פתיחה של 25 מניות המעו"ף, בסכום של כ-40 מיליון שקל ובלימיט של כ-10% +. מיד לאחר מכן, נתן הוראת מכירה של 25 מניות המעו"ף, בסכום של כ-40 מיליון שקל ובלימיט של כ-10% +. על-פי הנטען, פעל הורה במטרה לגרום לכך שבשלב פתיחת המסחר תיווצר עסקה עצמית באחת או ביותר מ-25 מניות המעו"ף. על-ידי כך, היו הנאשמים קובעים את שער הפתיחה של אחת או יותר מ-25 מניות המעו"ף על 110%. עוד נטען כי קיי , במסגרת תפקידו, היה שותף להחלטה על דרך מתן הוראות הקניה והמכירה וכן היה מודע למטרתן.

בכתב האישום גם נטען כי ב-28.5.98, נתן הורה הוראת מכירה של 24 מניות המעו"ף, בשלב הטרום פתיחה בסכום של כ-40 מיליון שקל ובלימיט של כ-10% +. מיד לאחר מכן, נתן הוראת מכירה של 24 מניות המעו"ף, בסכום של כ-40 מיליון שקל ובלימיט של כ-10% +. התביעה טענה כי מטרתו הייתה לגרום לכך שבשלב פתיחת המסחר תיווצר עסקה עצמית באחת או ביותר מניות המעו"ף, וייקבע שער הפתיחה של אחת או יותר ממניות המעו"ף על 90%. עוד נטען כי קיי היה שותף במסגרת תפקידו, גם להחלטה זו.

לאחר ששופטת בית משפט השלום זיווה הדסי-הרמן שמעה שורה ארוכה של עדים משני הצדדים, הגיע למסקנה כי הנאשמים הבהירו בכל השלבים, לרבות בחקירתם, כי פעלו כפי שפעלו רק כדי להתכסות מכל הסיכונים האפשריים.

השופטת כתבה כי "כל היפותזות הסבירות שהוצגו במהלך הדיונים אכן יש בהן להטיל ספקות כבדים בדבר הוכחת הכוונה המיוחסת לנאשמים, הווה אומר, הוכחת הכוונה לפעול בניגוד לחוק בניסיון להשפיע בדרכי תרמית על שערן של המניות בהם עסקינן", ולכן זיכתה את השניים מחמת הספק.

בערעורה, ביקשה הפרקליטות לפסוק שהוראות נוגדות, אשר עשויות להוביל לעסקה עצמית, לא יכולות להיחשב בשום מקרה ללגיטימיות. לטענתה, היו העסקות העצמיות במקרה הנדון דרכי תרמית קלסיות. לטענת הפרקליטות, פסק הדין שגוי גם במישור העובדתי.

הסברי הנאשמים - "לא תמימים"

בפסק הדין שדחה את ערעור הפרקליטות כתבה השופטת שיצר כי "מבחינת השכל הישר המופעל על-ידי אדם מן הישוב בחיי היומיום, ההסבר של אנשי "אילנות בטוחה" למעשיהם מעורר קושי ואינו מתקבל כ'תמים'. הציבור הרחב של הסוחרים בשוק מניות המעו"ף (שהן המניות של החברות המובילות במשק) רואה, כי הועברו לבורסה פקודות (בהיקף כספי של 40 מיליון שקל) לקניית מניות במחיר 10% +, ואינו מודע לכאורה ל'ביטול על תנאי' של אותן פקודות (כי לפקודה הנגדית - עדיפות נמוכה ביותר והיא אינה נראית ברשימת הפקודות, שכללה רק מספר פקודות בעלות עדיפות גבוהה) . במצב דברים זה, הדעת נותנת, כי ייתכנו גם ייתכנו עיוותים שונים וחזקה על מומחים הבקיאים בשוק ההון, כמו השניים, כי יידעו לנצל עיוותים אלה, והזדמנויות רווח שהם מזמנים, כך שהתנהלותם לא הייתה תמימה, ובמיוחד לאור ניסיונם והיותם 'מחפשי רווח' מקצועיים".

עם זאת, הדגישה השופטת כי עיון בפרוטוקולים, ובמוצגים שהגישה ההגנה במטרה להוכיח כי מדובר בתרחיש בלתי אפשרי, אינו מעלה שנפלה שגיאה של ממש במסקנת שופטת השלום, שכן העדים הדגישו את ההבדל בין מצב של הסתברות תיאורטית נדירה, לבין הסתברות מתקבלת על הדעת בשוק האמיתי. הנתונים שהוגשו מעוררים ספק ממשי בדבר עצם המודעות של השניים לאפשרות של השפעה על השער, בהינתן תנודת שער של 10%.

השופטת שיצר גם כתבה כי נראה שיש משמעות מיוחדת גם להתייחסות שופטת השלום ל"נתון הזמן" בו ניתנו הפקודות הנוגדות. הפקודות לא ניתנו ממש ברגע האחרון, אלא כחצי שעה לפני שלב טרום הפתיחה, כאשר לכוחות השוק יש זמן להגיב. בכך מתבטלת האפשרות להשפעה על השער, בביקוש 10%.