הבעל המכה ביקש פטור מהרשעה כדי להגר לקנדה

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (יום א', 6.7.08) את ערעורו של בעל על הרשעתו בפלילים, לאחר שהודה במסגרת עסקת טיעון בהכאת אשתו ובכליאתה. השופטים דוד חשין, עוני חבש ויוסף שפירא, דחו את טענתו של האיש כי ההרשעה תפגע בסיכוייו להגר לקנדה.

הבעל נידון ב-10.2.08 בבית משפט השלום בירושלים לשלושה חודשי עבודות שירות, ולמבחן של שנה. מפסק הדין עולה כי ב-27.7.06, תקף את אשתו בביתם, לאחר שביקשה להיפרד ממנו. הוא תפס אותה בכתפיה, זרק אותה על הרצפה והצמיד את פניה לרצפה בברכו. לאחר שאמרה לו כי היא תפנה למשטרה, הכניס אותה לשירותים, נעל את הדלת מבחוץ, אמר לה שתמות בפנים, לקח את שתי בנותיהם הפעוטות, שהיו עדות למעשה, ועזב את הבית. האשה נחלצה מהשירותים באמצעות פירוק חלון והזעיקה את המשטרה. כעבור דקות אחדות חזר הבעל לבית עם הבנות. כשהודיעה לו האשה כי הזעיקה את המשטרה, השיב לה כי אם תבוא המשטרה הוא ירביץ "להם". הוא נכנס לחדר עם בתו הקטנה וסירב לצאת ממנו אף לאחר שהמשטרה הגיעה. בעת שהותו בחדר ניפץ תמונה משותפת שלו ושל אשתו, שהייתה מצויה שם.

שירות המבחן המליץ לבית משפט השלום להימנע מהרשעתו, מכמה טעמים. ראשית, משום שקיבל אחריות על מעשיו. שנית, משום שאשתו מסרה כי אינה חוששת ממנו עוד. ושלישית, מפני שהרשעתו תפגע בסיכוייו להגר לקנדה יחד עם אשתו. אבל השופטת אילתה זיסקינד קבעה כי לנוכח האלימות הקשה והמשפילה שנקט הבעל כלפי אשתו, יש להרשיעו. בית המשפט הוסיף, כי רצונם של בני הזוג להגר לקנדה אינו נימוק המצדיק סטייה מהכלל שלפיו מי שנקבע לגביו כי ביצע עבירה פלילית - דינו הרשעה.

בערעור טען הבעל כי הרשעתו תחסום את רצונם של בני הזוג להגר לקנדה, שבה יש לאשתו אפשרות לתעסוקה מתאימה יותר וצפוי לה שם עתיד טוב יותר. הוא הציג דף מאתר האינטרנט של רשות ההגירה הקנדית, שלפיו מי שמבקש להגר לקנדה נדרש להמציא "police certificate". לטענתו, תיקים שהסתיימו בלא הרשעה אינם נכללים בגדר מסמך זה, כך שאם תבוטל הרשעתו תיפתח לפני בני הזוג האפשרות להגר לקנדה.

"עדיפה כליאה בשירותים - מאלימות"

בנוסף על כך טען כי השופטת זיסקינד שגתה כאשר לא אימצה את המלצת שירות המבחן, להימנע מהרשעה, ולא הביאה בחשבון את עדותה של האשה ואת האפשרות שגזר הדין עלול להרתיע נשים מלהתלונן נגד אלימות בעליהן.

הפרקליטות דרשה להשאיר את ההרשעה על כנה וציינה כי שופטת השלום התחשבה בדעתה של האשה ונמנעה מלגזור על הבעל מאסר בפועל, למרות שנהג כלפיה באלימות קשה.

בפסק הדין שדחה את הערעור ציינו השופטים, כי הבעל נהג כלפי אשתו באלימות קשה ומשפילה, וכלא אותה בשירותים. לקצינת המבחן הסביר את התנהגותו בכך שבעבר התלוננה אשתו על אלימותו נגדה, וכדי לא להיות אלים כלפיה העדיף לנעול אותה. שירות המבחן גם התרשם כי הוא אינו מבין את חומרת מעשיו וכי יש לו קושי להתמודד עם כעסים ותסכולים. נראה כי בבסיס המלצת שירות המבחן להימנע בכל זאת מהרשעת הבעל, עמדה הכרתו באחריותו, התחייבותו לעבור טיפול ורצונם של בני הזוג להגר לקנדה.

על כך כתבו השופטים: "איננו סבורים כי הסיכוי התיאורטי שהאשה תמצא עבודה בקנדה מצדיק את ביטול הרשעתו של המערער. במיוחד כך, נוכח העבירות החמורות בהן הורשע ונוכח התרשמותו של שירות המבחן כי אינו מבין את חומרת מעשיו. שנית, כלל לא ברור שרשות ההגירה הקנדית, בדונה בבקשת הגירה לקנדה, מתעניינת רק בשאלה אם המבקש הורשע בפלילים, להבדיל מפרטים אחרים הרשומים לחובתו, כגון צווי מבחן וצווי שירות לתועלת הציבור שניתנו בלא הרשעה. ומכל מקום, אין זה מתפקידו של בית משפט ישראלי "להכשיר" אדם שהורשע בפלילים ולהסתיר מרשות זרה את מעשיו אך בשל רצונו להגר לאותה מדינה".