פרשת א-דורה: לא יוטלו סנקציות על הכתבים

פרשת הכתבה המבוימת של אנשי הרשת הצרפתית פראנס 2, הידועה כפרשת "מוחמד א-דורה", הסתיימה ללא סנקציות כלפי האחראים לפרשה שהתסיסה את הרחוב הפלשתיני והעולמי.

בית המשפט העליון דחה (יום ג', 1.7.08) עתירה שהגיש ארגון שורת הדין לשלול את תעודות העיתונאי של אנשי הרשת שיוצגו על-ידי עוה"ד אופיר טל ולואיז ספורטס ממשרד אהרנסון שר אבולעפיה אמודאי ושות'.

השופטים נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, אסתר חיות ויורם דנציגר כתבו בפסק הדין כי מדובר בסנקציה שעלולה לפגוע ב"זרימה החופשית של מידע הנדרשת בחברה דמוקרטית ועלולה ליתן לשלטון דריסת רגל מסוכנת בקביעת 'האמת'".

בעתירה שהוגשה באמצעות יו"ר שורת הדין עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, נטען כי הכתבה ששידרה רשת פראנס 2 ב-30.9.2000, ובה טען שארל אנדרלין כי הילד מוחמד א-דורה נהרג בצומת נצרים ברצועת עזה מירי חיילי צה"ל, בוימה למעשה על-ידי אנשי הרשת הצרפתית ובהם הצלם תושב עזה טלאל אבו-רחמה, ושארל אנדרלין עצמו, שאף הפיץ אותה חינם לשידור ברחבי העולם. עוד נטען כי שידור הכתבה גרר התפרעויות קשות ביהודה ושומרון ובעזה, והיה מהגורמים המרכזיים למהומות אוקטובר 2000, כמו גם גרם נזקים תדמיתיים קשים למדינת ישראל.

לאחר הצטברות ראיות כולל ממצאי ועדה של צה"ל, לפיהן מדובר היה בכתבה מבוימת, פנה ארגון שורת הדין למנהל לשכת העיתונות הממשלתית דניאל סימן, בבקשה לשלול את תעודת העיתונות של אנשי הרשת הצרפתית בישראל. אלא אם כן הללו "יחזרו בהם מההאשמות כלפי מדינת ישראל וחיילי צה"ל ויתנצלו על הנזקים הכבדים שנגרמו למדינת ישראל וליהודים בתפוצות עקב שידור הכתבה, אותה כינו בשורת הדין 'עלילת הדם של המאה ה-21'".

סימן בתשובתו קיבל את הטענה על "הנזק הרב שנגרם בעקבות הכתבה לתדמיתה של מדינת ישראל וכן באשר להתגברות גלי האלימות בארץ ובעולם כתוצאה ממנה", אך דחה את הבקשה לשלול את התעודות.

עקרון חופש הביטוי

שורת הדין עתר לבית המשפט העליון בדרישה להורות על שלילת התעודות, אך העתירה נדחתה. בהחלטה כתבו השופטים כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של סימן. אדרבה, הם הוסיפו, מדובר בהחלטה ה"מתיישבת היטב" עם עקרונות היסוד של השיטה העומדת בבסיס הכללים של לשכת העיתונות הממשלתית ו"ההלכה הנוהגת עמנו", לפיה "על גופים שלטוניים למשוך ידיהם ככלל מהתערבות בביטויים המובעים בכלי התקשורת או מעל במות ציבוריות ועליהם לעשות שימוש בסמכויות השונות הנתונות להם בהקשר זה תוך ריסון עצמי מרבי, נוכח מעמדו החוקתי-הבכיר של עקרון חופש הביטוי".

הם הוסיפו כי "כך בנוגע לסמכויות המאפשרות פגיעה ישירה בחופש הביטוי על-ידי מניעת עצם פרסום כתבה, מאמר או יצירה... כך גם באשר להפעלת סמכויות העלולות לכרסם בחופש הביטוי דוגמת שלילה או אי חידוש תעודת עיתונאי".

סנקציה כזו כתבה השופטת אסתר חיות, "עלולה לפגוע בזרימה חופשית של מידע הנדרשת בחברה דמוקרטית והיא עלולה ליתן לשלטון דריסת רגל מסוכנת בקביעת "האמת".

הצטרפה לעמדה זו נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, שציינה עם זאת כי אין בהצטרפותה משום "נקיטת עמדה בכל הנוגע לאמינותה של הכתבה הנדונה ולדברי שארל אנדרלין שליוו את הכתבה. שאלות אלו נידונו ואולי עוד ידונו במסגרות אחרות". לדבריה, התוצאה אליה הגיעו השופטים, "מתחייבת בראש ובראשונה מאופיה של תעודת העיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית ומהתכלית שלשמה התעודה ניתנה לעיתונאי. תוצאה זו גם מתחייבת מעקרונות היסוד של משטרנו הדמוקרטי, אשר לפיהם ככלל על הרשויות להימנע מפגיעה בחופש הביטוי וחופש העיתונות".

הפגיעה בחופש העיתונות והביטוי תהיה לדבריה רק ב"מקרים קיצוניים העלולים לסכן את בטחון המדינה". היא אף הדגישה כי "מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, דניאל סימן, היה מוכן לקבל כנקודת מוצא להכרעתו שהכתבה אכן הייתה מסולפת ומבוימת ואף על-פי כן ראה להפריד בין השקפתו ביחס לתוכנה של הכתבה לבין השיקולים הרלוונטיים למתן תעודת עיתונאי מטעם לשכת העיתונות הממשלתית תוך כיבוד עקרון חופש העיתונות. שיקוליו אלה של סימן הם במתחם שיקול הדעת המסור לו, המצוי ב-ד' אמות ההנחיות שלפיהן הוא פועל. שורת הדין לא הראתה עילה להתערבותנו בשיקול דעת זה, ולפיכך דין העתירה להידחות".