בניו של אבו מאזן חוייבו בערובה למקרה שיפסידו

בית משפט המחוזי חייב (יום ג', 1.7.08) את בניו של יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, טארק ויאסר עבאס, להפקיד 80 אלף שקלים בקופת בית המשפט. הכסף נועד לשמש ערובה לתשלום הוצאות משפט, למקרה שתידחה תביעת הדיבה שהגישו השניים נגד רשות השידור ואילה חסון-נשר.

מדובר בתביעת דיבה שהוגשה על-רקע כתבה בנוגע הקצאת תדרים מטעם מדינת ישראל לרשת התקשורת הסלולרית של הרשות הפלשתינית. השניים טענו כי בכתבה נכללו "דברי לשון הרע קשים" נגדם. מדובר בכתבה ששודרה בתאריך 19.3.08 ובה נטען כי החברה הסלולרית נשלטת על-ידי שני בניו של אבו מאזן.

סוכנות הידיעות הפלשתינית 'מען' דיווחה כי בתביעה טענו בניו של אבו מאזן כי הפירסום בדבר יחסים מסחריים וכספיים היה כוזב ולא מוצדק וגרם להם נזק תדמיתי ולאומי כבד. לטענתם, מאז הפרסום הם סובלים מאיומים על חייהם ועל חיי בני משפחותיהם. עוד נטען כי אילה חסון-נשר והערוץ הראשון פירסמו את הידיעה תוך שעברו על האתיקה העיתונאית.

רשות השידור הגישה בקשה לחייב את השניים להבטיח את הוצאותיה במקרה שהתביעה נגדה תידחה וזאת באמצעות הפקדת ערובה בקופת בית המשפט. בבקשה נטען כי מדובר "בתושבי חוץ, והם לא הצביעו על נכסים שלהם המצויים בישראל שניתן יהיה להיפרע מהם".

באי-כוח רשות השידור, עוה"ד יורם מושקט ואוריין אשכולי, טענו עוד כי "כיום אין אפשרות מעשית לאכיפת פסקי דין ישראלים בשטחי הרשות הפלשתינית שכן אין שם תשתית מנגנונית המאפשרת זאת".

כאמור, השופט נועם סולברג הורה לבניו של אבו מאזן להפקיד ערובה של 80 אלף שקלים. בהחלטה כתב כי "מן המפורסמות הוא כי אין ברשות הפלשתינית מערכת אפקטיבית של הוצאה לפועל, לכל הפחות לגבי פסקי דין של בתי משפט בישראל. מן השפה ולחוץ מפנים בניו של אבו מאזן לסעיף IV לנספח ה-IV של הסכם הביניים הביניים, הקובע הדדיות בהוצאה לפועל בין מדינת ישראל ובין הרשות הפלשתינית. הסכם לחוד ומציאות לחוד, למעשה אין אכיפה של פסקי דין ישראלים בשטחי הרשות הפלשתינית".

הוא הוסיף כי השניים טענו כי גם אם "לעת הזאת" אין מערכת אכיפה ברשות הפלשתינית, "לנוכח המצב הביטחוני והמדיני", הרי שאין בכך כדי "לשלול את הציפייה כי הנסיבות ישתנו וכי המנגנונים האלה יתפקדו בבוא העת, לכל הפחות בטרם יחלפו 25 שנות התיישנותו של פסק הדין שעשוי להינתן נגדם".

"מי ייתן ותתגשמנה כל התקוות", כתב השופט, "גבי דידי, לא אסתמך עליהן כדי לסכן את ממונם של רשות השידור ואילה חסון. אין גם מקום להסתמך על צווי עיכוב יציאה מן הארץ שניתן לכאורה להוציא נגד השניים. הללו ניתנים נגד תושבי חוץ במשורה...עבור סכומי כסף בשיעורים גבוהים בלבד...ולזמן מוגבל...דומני כי בנסיבות דנן, כאשר לא נטען דבר על העדר יכולתם הכלכלית של השניים, סעד של חיוב בהפקדת ערובה יהיה הולם יותר, תועלתו רבה וודאית יותר, ופגיעתו בהם אינה קשה. שערי בית המשפט יישארו פתוחים בפניהם".

השופט ציין כי יש לתקן את מצב "חוסר הסימטריה" בין תביעות אזרחיות שמגישים תושבי הרשות הפלשתינית נגד מדינת ישראל ואזרחיה, לבין המצב ההפוך. לדבריו, "אזרח ישראלי יכול להיתבע על-ידי תושב הרשות הפלשתינית, ואם יזכה הפלשתיני בדין, ייאכף פסק הדין לטובתו על-ידי מערכת ההוצאה לפועל הישראלית. מנגד, אזרח ישראלי שניזוק על-ידי תושב הרשות הפלשתינית, או שיש לו כלפיו עילת תביעה אזרחית אחרת, עומד בפני שוקת שבורה. הוא יכול אולי להגיש תביעה משפטית, אולם יכולת אכיפה ממשית, אם יזכה בדין, אין לו (זולת האמור בנוהל מניעת כניסה של חייבים משטחי המועצה הפלשתינית לישראל, נוהל שיצא תחת ידי הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים ואושר בישיבת הממשלה ביום 22.3.98). חוסר הסימטריה הזה מעורר אי-נחת, ומחייב תיקון ואיזון".

השופט קבע כי בניו של אבו מאזן "לא טענו לקיומם של נכסים בבעלותם בישראל. הסיכויים הסיכויים לאכוף נגדם פסק דין שיחייבם בהוצאות הם אפסיים. תביעתם אינה מובטחת, ועל פניה היא מעוררת שאלות משפטיות ועובדתיות נכבדות. לא נטען דבר על חוסר יכולת כלכלית, ודומה שהטלת חיוב להפקדת ערובה בסכום כסף סביר, לא תהווה מכשול בפני ניהול התובענה. לפיכך הבקשה מתקבלת".

השניים חוייבו להפקיד 80 אלף שקלים כערובה להוצאותיהם של רשות השידור ואילה חסון אם הללו יזכו בדין, עד ליום 30.8.08".