בוטל חיוב כללית בארנונה על נכס בטבריה

שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת, נחמה מוניץ, קיבלה (29.6.08) ערעור שהגישה שרותי בריאות כללית על החלטת ועדת הערר לעניין שומת ארנונה בטבריה, בנימוק שההליך היה פגום, והורתה לקיימו מחדש. השופטת ביטלה קנס שהטילה הוועדה על הקופה וקבעה כי הקנס הוטל שלא כדין. כמו-כן חייבה את העיריה לשאת בהוצאות המשפט בסך 7,000 שקל.

המחלוקת נוגעת למבנה ברח' ויצמן שבשיכון ד' בטבריה, המשמש מחסן לציוד ורשומות רפואיות ומעבדה רפואית. העיריה סיווגה את הנכס בקטגוריה "משרדים, שירותים ומסחר", ובתת-הסיווג "מרפאות ציבוריות" (קוד 408). הקרקע הצמודה לנכס, המשמשת לחניית סגל העובדים, סווגה כקרקע תפוסה (קוד 700), וחויבה בתשלום ארנונה.

שרותי בריאות כללית השיגה הן על סיווג הנכס והן על סיווג הקרקע, אך מנהל הארנונה אופיר אורן דחה את ההשגה. ערר שהגישה הקופה נדחה אף הוא.

על-כך ערערה הקופה לבית המשפט המחוזי בנצרת. הקופה טענה כי ועדת הערר התעלמה מתצהיר שלה על הפעילות בנכס ועל גודלו, ומהתשריט שצורף לו, בנימוק שהם הוגשו בלי העתקים. הוועדה גם לא זימנה את נציגי הקופה לטעון לפניה. כמו-כן קנסה הוועדה ב-5,000 שקל על אי הגשת ההעתקים לתצהירה.

לדברי שירותי בריאות כללית, לכל נכסיה המשמשים לפעילותה הוענק עד שנת 2003 פטור מתשלום ארנונה, על-פי סעיף 5 לפקודת פיטורין (מיסי עיריה ומיסי ממשלה). ממועד זה חויבה בתשלום ארנונה חלקית, על-פי חוק ההסדרים במשק המדינה.

הקופה ציינה כי הנכס משמש לאחסון ציוד וחומר רפואי ומעבדה לבדיקת דגימות רפואיות, והסיווג שנקבע - 'מרפאה ציבורית', אינו הולם את הוראות פקודת הפיטורין הקובעת, כי באין סיווג "מתאים" או "דומה" למעבדה, יסווג הנכס לפי "התעריף הנמוך למבנה".

לעומת זאת, טענה העיריה כי סיווג הנכס כ"מרפאות ציבוריות", תחת הסיווג הראשי "משרדים, שירותים ומסחר" תואם את מהותו של הנכס, כ"חלק אינטגרלי ממכלול ארגוני אשר תכליתו וייעודו אספקת שירותים רפואיים".

זכות הטיעון נפגעה

בפסק הדין שקיבל את העתירה דחתה השופטת מוניץ את טענת הקופה כי ועדת הערר הייתה צריכה להתערב ולפסול את סיווג הנכס כ"מרפאות ציבוריות", וקיבלה את עמדת העיריה כי אין הוועדה מוסמכת לכך.

לעומת זאת, קיבלה השופטת את טענת הקופה כי זכות הטיעון שלה נפגעה במידה המצדיקה את ביטול החלטת הוועדה, והחזרת הדיון אליה. כמו-כן קיבלה השופטת את הטענה שהטלת הקנס עליה בשל אי-מסירת עותקים נעשתה שלא כדין. השופטת כתבה כי לא ברור מהו המקור החוקי לדרישת הוועדה לקבל תצהיר ב-3 עותקים, אף שהדבר מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר, שכן בוועדה יושבים 3 חברים, וכן עליה להעביר את התצהיר לעיריה כדי שזו תגיב. השופטת הדגישה כי "אין בהעדרו של תצהיר במספר מסוים של עותקים, כדי לגרום לכך שהתצהיר יוחזר למערערת כאילו לא היה כלל. אין מקום שהוועדה תתעלם במופגן מתוכנו במסגרת החלטתה".

עוד כתבה השופטת כי עיון בפרוטוקול מלמד שהדיון היה ראשוני בלבד, חלקו עסק בהגשת תצהירים מטעם הצדדים. הצדדים אומנם טענו באופן כללי לעניין סיווגו של הנכס ואופן החלת הפטור, אך בכך אין לראות מיצוי זכות הטיעון.

השופטת קבעה כי הדיון יוחזר לוועדת הערר והורתה לוועדה להקפיד על מיצוי זכויות הקופה, ולאפשר לה להביא את כל טענותיה לפניה, לרבות הצגת נתונים עובדתיים באשר לנכסים דומים בתחום הרשות, וברשויות אחרות, בכל הנוגע לעצם סיווגם של הנכסים.