אושר זיכוי תושבי בית ג'אן מאשמת ציד לא חוקי

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור של רשות הטבע והגנים על החלטת בית משפט השלום לזכות, מחמת הספק, שני תושבי בית ג'אן, עפיף ואדהם שאהין, מאשמת ציד בלתי-חוקי בשמורת הטבע הר מירון.

השניים הואשמו כי ביום 26.11.05 סמוך לשעה 02.00 בלילה עסקו בציד חיות בר באזור המזבלה של חורפיש, בשמורת הטבע הר מירון, ברובה אם-16 שקנהו סלילי, תוך שהם סורקים את השטח בנסיעה איטית, פוגעים בשמורה, בלא רישיונות ציד ובלא היתר למעשיהם.

בית משפט השלום קיבל את טענות עורך דינם של השניים, עו"ד שקיב עלי, כי הראיות הנסיבתיות שהוצגו אינן יוצרות תשתית מספקת להרשעתם. נקבע כי השניים נתנו הסבר מניח את הדעת להימצאותם בשמורה בשעת לילה מאוחרת שלא למטרת ציד. הם הסבירו כי היו בנסיעה מחדר מיון של בית חולים "זיו" בצפת לביתם בבית ג'אן. הובאו ראיות שזו הדרך הקצרה להגיע לביתם. ביקורם בחדר המיון הוכח, וכן הוכח שעפיף שאהין מחזיק ברובה בהיתר בשל שירות קבע במשמר הגבול.

בית המשפט גם קבע כי העובדה שפקחי שמורות הטבע שמעו ירייה בודדת בעת שרכבם של השניים היה בשמורה אינה מוכיחה שהירייה נורתה מנשקו של עפיף. נדחתה טענת הפקח גיא כהן כי על-פי ניסיונו הוא מסוגל לזהות רובה אם-16 על-פי קול הירי. עוד צוין כי שוטר מג"ב שהיה חלק מהצוות שבתצפית בדק את קנה הנשק ואמר בעת מעצרם שקנה הנשק אינו חם, כפי שהוא אמור להיות אחרי ירי, אך עדותו לא נגבתה בחקירה.

בית המשפט קמא קבע גם כי הראיה הנסיבתית לעניין ריח אבק השריפה מהנשק אינה חד-משמעית, והתמונות שהוצגו לעניין הפיח על אצבעותיו של הפקח גיא כהן אינן מראות סימני פיח מובהקים טריים בנשק ולכן ראיה נסיבתית זו קלושה מבחינת משקלה.

פיח, ריח אבק שריפה וקול ירייה

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי טענה רשות הטבע והגנים, באמצעות עו"ד לני אלפורד, טוענת כי יש להסיק שהשניים עסקו בציד ממכלול הראיות הנסיבתיות: הם נמצאו בשטח טבעי בשעת לילה מאוחרת, היו מצוידים בנשק, נסעו לאט, נכנסו לדרכים צדדיות חקלאיות וחזרו לדרך הראשית, קול הירייה שנשמע, ריח עז של אבק שריפה שנדף מקנה הנשק ופיח שנמצא על מכלול הנשק, מחסנית כפולה שנמצאה ברכב והעובדה שהיו חסרים 2-3 כדורים בכל מחסנית, ופנס שנמצא על המושב שליד הנהג.

בפסק הדין שדחה את הערעור, קבעו השופטים רון שפירא, עודד גרשון וצילה קינן, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים של הערכאה הקודמת, אלא במקרים חריגים. השופטים קבעו כי לא שוכנעו כי נפלה טעות כלשהי בממצאים הללו.

השופט שפירא קיבל את קביעת בית משפט השלום כי במכלול הראיות שהציגה הרשות נפלו כמה פגמים, ובהם ההסבר ההגיוני שנתנו הנאשמים להחזקת הנשק; אי גביית ההודעה משוטר מג"ב, שבדק את הנשק ומצא שאינו חם, הקביעה כי הראיות לעניין ריח אבק השריפה והפיח אינן חד-משמעיות ומשקלן מועט, תוצאות בדיקה של טכנאי זיהוי שקבעו כי לא נמצאו על ידיהם של הנאשמים סימני שימוש בנשק או סימני מגע בכף ידם עם ברזל של הנשק.