המורה שהתנגד למורשת רבין - חוזר ללמד

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין, קיבל (יום א', 29.6.08) את עתירתם של המורה ישראל שירן, שחולל בשעתו סערה במכתב שהפיץ ובו התנגד להוראת מורשת יצחק רבין, ושל קבוצת הורי תלמידים בבית הספר הממלכתי-דתי "מוריה-ברקאי" בחיפה, והורה למשרד החינוך להסיר את התנגדותו להעסקתו של שירן בידי ההורים ועל חשבונם. המשרד חויב לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורך דין בסך 30,000 שקל.

שירן עבד מספטמבר 1999 בביה"ס מוריה-ברקאי, מטעמם של ההורים ובמימונם המלא, כמנהל חינוכי, כמחנך וכמרכז תוכנית "ברקאי", המשלבת בין חינוך תורני לתוכנית הלימודים הרגילה. באוקטובר 2000, חודש לפני יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, כתב שירן מכתב לראש הממשלה ולשר החינוך דאז, אהוד ברק, והיפנה אותו גם למנהלים, למורים ולאנשי חינוך, כדי שיצטרפו אליו.

במכתב נאמר, כי "מאז הרצח הנורא" של ראש הממשלה המנוח נהג משרד החינוך להורות לקיים עצרות זיכרון ולשוחח עם התלמידים על "מורשת השלום של רבין". אלא, שלדברי הכותב, מאחר שרבין ז"ל הוא למעשה האחראי העיקרי למצב הנורא שבו מצויה המדינה, ומורשתו היא מורשת של כניעה והתרפסות, ומסירת נשק לאויב, מקווים חותמי המכתב, כי אהוד ברק יודה ויודיע כי אין עוד עניין ללמוד את מורשתו של רבין, כי משרד החינוך לא ינחה לקיים עצרות וחשבונות נפש למיניהם ולתלות את תמונתו של רבין. שירן סיים את המכתב באומרו: "לא נסכים בשום פנים ואופן שאיש שמסר כלי מלחמה לאויב העומד עלינו לכלותינו יהיה האיש שנדון במורשתו, דרכו ואישיותו, וזאת - חשוב להדגיש, למרות הזעזוע הגדול מעצם מעשה הרצח המתועב ועל זאת ראוי ואף חובה לשוחח, להתייחס ולהוקיע את המעשה ואת העושה!!!"

שרת החינוך של היום, פרופ' יולי תמיר, שהייתה אז שרת התיירות, העבירה העתק מהמכתב לכלי התקשורת, והוא זכה לתהודה ציבורית רחבה. ב-5.1.00 הורו שלומית עמיחי, מנכ"לית משרד החינוך, ואהרן זביידה, מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך, על השעייתו של שירן מעבודתו. לאחר שעמותת ביה"ס מוריה-ברקאי זימנה את שירן ושמעה את הסבריו, פנתה למנהל מחוז חיפה והביעה דעתה כי אין מניעה שהעותר ימשיך את עבודתו. בנובמבר 2000 עתר שירן לבג"צ כדי שיורה על ביטול ההשעיה. ב-14.11.00 הודיע יעקב ויזל, המפקח המחוזי על החינוך הממלכתי-דתי במשרד החינוך על ביטול השעייתו של העותר.

באפריל 2001 הגיש שירן תביעת פיצויים נגד משרד החינוך, מנכ"לית המשרד ומנהל מחוז חיפה. בפסק דינו (מיום 4.1.04) קבע השופט דוד מינץ כי ההשעיה נעשתה שלא כדין, וחייב את משרד החינוך לפצות את שירן. בשנת 2002 עזב שירן את ביה"ס מוריה-ברקאי.

מורה בלי תעודות

ערב פתיחת שנת הלימודים הנוכחית (התשס"ח) ביקש ועד ההורים של ביה"ס מוריה-ברקאי למנות את שירן למשרת רב ביה"ס, ומנחה או מרכז בתוכנית "ברקאי". ב-21.6.07 נכרת בין הצדדים הסכם.

אבל המפקח המחוזי של משרד החינוך הודיע (15.7.07) לוועד ההורים כי הסמכות למנות מורים ובעלי תפקידים אחרים בביה"ס היא של משרד החינוך לבדו, וכי כל מינוי בביה"ס הינו פדגוגי "ובהתאם לנפשות הפועלות" ולתוכניות המאושרות על-ידי המשרד. הוא הוסיף כי "לאור ניסיון המחוז עם תפקודו והתנהגותו של מר ישראל בעבר בעת היותו מחנך בביה"ס אין אנו מאשרים את קליטתו כרב ביה"ס".

גם עו"ד איריס שלו-טל מהלשכה המשפטית של משרד החינוך סירבה לאשר את העסקתו של שירן כרב ביה"ס. היא שבה וציינה את אי תקינות ההתקשרות עם שירן, והסבירה כי אין זה סביר לכפות רב על מנהל ביה"ס שטרם מונה, ואשר ייתכן שיוכל למלא תפקיד זה. היועצת המשפטית הוסיפה, כי בהינתן שמדובר במילוי תפקיד פדגוגי מהמדרגה הראשונה, למשרד החינוך הזכות לקבוע את מי יקבל לעבודה, וכי "המשרד רשאי לשקול את התנהגותו ואופן התנהלותו של הרב שירן כמו גם של כל עובד הוראה אחר עת מחליט הוא את מי לקבל לעבודה או לאשר העסקתו ואת מי לא".

על-פי הוראת בית המשפט המחוזי בחיפה, קיים משרד החינוך שימוע לשירן. בהחלטתה קבעה ועדת השימוע ב-12.12.07, כי "אפשר לומר שלמרות שלא הביע חרטה על המעשה (המכתב על רבין), ותיאר אותו כסערת רוחו של אזרח, במסגרת חופש הדיבור, לא יחזור עליו או על דומה לו, ומבחינה זו איננו פסול לעבוד בבית ספר". עם זאת, קבעה הוועדה, כי על-פי התעודות שהמציא שירן, הוא לא סיים מוסד להכשרת מורים ואין לו תעודת הוראה, ועל כן אין הוא יכול לעבוד במערכת החינוך.

"יש להניח לפרשת רבין"

נגד החלטה זו עתרו שירן וההורים, באמצעות עו"ד רועי כוכבי, לבית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק הדין שקיבל את העתירה, כתב השופט חשין כי משרד החינוך לא הציג לפניו הוראת חוק האוסרת על העסקת עובדי הוראה חסרי תעודת הוראה. כל שהציגו בעניין זה הן "המלצות הוועדה להערכת תפקידו של רב בית-הספר בחינוך הממלכתי-דתי".

השופט הוסיף כי ספק אם ועדת השימוע הייתה מוסמכת לקבל החלטה הדוחה את העסקתו של שירן מנימוק שונה מנימוקה המקורי לסירוב להעסקתו שהיה: התקשרות לא תקינה. בכל מקרה, כתב השופט, התנהלות ועדת השימוע פגעה בזכות הטיעון של שירן וההורים.

חשין ציין כי גם לגופם של הנימוקים, אין לקבל את החלטת הוועדה שלא להעסיק את שירן.
הנימוק העקרוני, שלפיו לא ניתן להעסיק את שירן בביה"ס בשל כך שאין לו תעודת הוראה, הוא נימוק בלתי סביר בנסיבותיו של שירן, שכן הוא עבד במערכת החינוך בלא שתהיה לו תעודת הוראה במשך 15 שנים, ובשתיים מתוכן אף היה עובד של משרד החינוך עצמו. משרד החיינוך גם אינו מכחיש כי הוא מעסיק אלפי עובדי הוראה חסרי תעודת הוראה, ומנמק זאת במחסור שהיה קיים בעבר בעובדי הוראה מוסמכים, באי הקפדה בעבר על הדרישה לתעודת הוראה, ובקביעות שרכשו המורים הבלתי מוסמכים. "נשאלת השאלה, מדוע העותר איננו זכאי שינהגו כלפיו באותו אופן שבו נוהגים כלפי עובדי הוראה ותיקים אחרים שאין להם תעודת הוראה?" כתב השופט.

השופט גם קיבל את טענת שירן כי הפגיעה בחופש העיסוק שלו אינה מידתית. "הפגיעה בעותר במקרה זה איננה שקולה ל'תועלת' שתצמח לציבור, כתוצאה מכך שלא יועסק מורה מוכשר ומצליח כמו העותר בגלל שאין לו תעודת הוראה", כתב חשין.

השופט ציין כי קשה להימנע מן המסקנה שהסיבה האמיתית לסירוב להעסיק את שירן קשורה ב"פרשת רבין". אבל משעה שוועדת השימוע דנה בנושא וקבעה כי "פרשת רבין" אין בה כדי לפסול את העסקתו, יש להניח לעניין זה.