מי שרט את מכוניתו של הדוקטור?

שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, מרים ליפשיץ-פריבס, דחתה (יום ה', 26.6.08) תביעה שהגיש בעל מכונית נגד גננת, לפצותו על שריטות עמוקות שלטענתו עשתה באמצעות עגלת תינוק בפגוש של מכוניתו, ובאמצעות מכשיר חד בדפנות הרכב, במכסה המנוע ובתא המטען.

הסכסוך בין בעל הרכב לבין האישה היה כה חריף, ששניהם הגישו תלונות למשטרה זה נגד זה. בפסק הדין חויב התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 400 שקל.

בעל הרכב, ד"ר בנימין האזרחי, טען בתביעה שהגיש כי לודמילה רוייטבורג הופיעה ביום 1.7.07, בסביבות השעה 16:30, עם עגלת תינוק גדולה וחפץ כלשהו בידה, ככל הנראה מפתחות, ושרטה את רכבו בכוונה זדונית, משום שהרכב חנה סמוך לביתה שבו היא מנהלת משפחתון וחנייה זו הפריעה לה. לטענתו עמד עם סטודנטים אחרים במכללה שבה הוא לומד, במרחק 30-20 מטר מרכבו, וראה את מעשיה של רוייטבורג.

לעומתו, טענתה רוייטבורג כי ביום 1.7.07 בשעה 17:30, הגיע ד"ר האזרחי בלווי סטודנט ובצעקות, דרש ממנה להזדהות וטען כי היא שרטה את רכבו באמצעות עגלה. לאחר דין ודברים, עזב את המקום. בעדותה הכחישה כי שרטה את הרכב וטענה כי לא ניתן היה לגרום לנזקי הרכב כפי שתוארו, באמצעות עגלה וגם לא באמצעות מפתחות. היא גם טענה כי בשעה 16:50, נפרדה ממאיה, אמא של תינוקת המטופלת אצלה, ונכנסה לביתה. ד"ר האזרחי הופיע רק ב-17:30 לערך. עוד טענה כי יומיים לאחר מכן חזר האיש והתחיל לצלם את שטח ביתה בלא אישור.

בחקירה הנגדית בבית המשפט נשאל ד"ר אזרחי מדוע הוא והסטודנטים שהיו איתו, לא עצרו מייד את האישה מלהמשיך ולפגוע ברכבו למרות שראו שהיא גורמת נזק. הוא הסביר שהם לא העלו על הדעת שזה מה שהאשה מתכוונת לעשות. כמו כן הניח שהיא תברח, אם תדע שמסתכלים עליה.

עד מטעמו של התובע, אשר חביב, סיפר כי לפני שקרא לו ד"ר האזרחי לבוא ולראות את השריטות על הרכב, אמר לו: "אני מקווה שהיא לא תעשה נזק באוטו". בחקירתו הנגדית העיד חביב, כי התובע לא קרא לו לראות את האירוע בשעה שנעשה הנזק, "כי אחרת כבר יכולנו למנוע את זה".

איש לא ראה את המעשה

בפסק הדין שדחה את התביעה, ציינה השופטת כי יש שוני מהותי, בין דברי העד כי לא ראה את האשה גורמת נזק לרכב, לבין תצהיר בכתב שהגיש ובו טען כי ראה אותה גורמת נזק לרכב. השופטת הדגישה כי איש מעדיו של ד"ר האזרחי לא אמר כי ראה בפועל את האשה במעשיה.

היא הוסיפה כי גרסתו בדבר הימנעותו מלנסות למנוע את המעשים, אינה סבירה. "קשה להניח כי הנתבעת, תסתובב סביב הרכב, כל העת עם העגלה בידה. בכך, ביקש מן הסתם התובע לבסס את טענתו, כי הפגיעה הייתה בזדון ולא במעבר רשלני לצד הרכב, שלא הוכח", כתבה השופטת.

עוד קבעה השופטת כי לא הוכח שהשריטות ברכבו של ד"ר האזרחי, לא היו שם קודם לכן. היא ציינה שקבלות שהגיש התובע על תיקון הרכב, נוגעות לא רק לשריטות ולתיקוני צבע אלא גם לתיקוני פח קלים. "קשה להניח, כי היה עולה בידי הנתבעת, לגרום לפגיעות פח, באמצעות העגלה", קבעה השופטת והוסיפה כי גם לא הוגשה חוות דעת של שמאי.