בוטלה הרשעת פורץ על-סמך טביעת אצבע

בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה ברוב דעות, ומחמת הספק, את אליאור דהן, מאשמת מעשי פריצה, גניבה וגרימת נזק לרכוש במזיד. בכך קיבלו השופטים רון שפירא, עודד גרשון וצילה קינן את ערעורו של דהן על הרשעתו בבית משפט השלום בקריות.

דהן נידון בערכאה הקודמת לחצי שנה מאסר על תנאי, ולהתחייבות על-סך 10,000 שקל שלא יחזור על מעשיו, לאחר שנקבע כי ב-24.10.05, פרץ יחד עם אחר לדירה ברחוב בן עמי 19 בקריית אתא, השייכת לנטליה סוסנו בסקי. נקבע כי הוא טיפס לחלון המרפסת בסלון, ניפץ את חלון ההזזה, חדר לדירה, חיטט בכל הנקרה בדרכו, פתח מגירות וארונות ושפך את תכולתם לרצפה וגנב רכוש השייך לבעלים.

בערעורו טען דהן כי הורשע על-סמך ראיה יחידה: חלק מטביעת אצבע שנמצאה על זכוכית חלון הזזה בדירה, מבחוץ. לטענתו, נפלו פגמים בהליך נטילת טביעת האצבע, שיש בהם כדי להשליך על קבילותה של הראיה או לחלופין על משקלה. נטען כי נוהל מחייב של המשטרה קובע כי בשעה שטכנאי מז"פ (המחלקה לזיהוי פלילי, מ.ר.) נוטל מעתקים של טביעת אצבע במקום ביצוע עבירה, הדבר חייב להיעשות במעמד ותחת בקרה של אדם נוסף, שיחתום שכך היה, דבר שמאפשר בקרה על תקינות ההליך. בהיעדר ביקורת על הליך זה, אין לנאשם כל דרך או אמצעים להתמודד עם עדותו של טכנאי מז"פ.

במקרה הנדון, אומנם בעלת הבית עצמה נכחה בעת נטילת טביעת האצבע ואישרה את הדבר בחתימתה, אך היא עצמה העידה שלא עקבה אחרי פעולות טכנאי הזיהוי ולא הייתה לידו בשעה שזה ביצע את נטילת המעתקים. דהן טען שמאחר שיש בכוחה של טביעת אצבע אחת בלבד לגרום להרשעת אדם בדינו, עליה להיות ברורה וחד-משמעית, ועל בית המשפט להשתכנע שטביעת האצבע נוצרה הן במקום המעשה והן בשעת המעשה, ויש להקפיד, הקפדה ישרה, על קיום ההוראות באשר לנטילתה. בהיעדר נוכחות של אדם נוסף שיכל להעיד על אופן נטילת המעתק נפגמת אמינות הראיה.

דהן טען עוד כי בעדותה של בעלת הדירה יש כדי להטיל ספק סביר באשמתו. היא העידה כי ראתה את הפורצים בדירתה כשעל ידיהם כפפות גומי, והדבר מרוקן מתוכן את ראיית טביעת האצבע. בעלת הדירה אף לא הצליחה לזהות את דהן במסדר זיהוי תמונות, אף שציינה בחקירתה הראשונה שתוכל לזהות את מבצעי העבירה.

בתשובתה, טענה הפרקליטות כי אין חובת פיקוח ובקרה, ויש רק חובת נוכחות של אדם נוסף שנתמלאה כאמור בנוכחותה של בעלת הדירה. לגבי כפפות הגומי שלבשו הפורצים, טענה הפרקליטות כי ניתן להניח שדהן נכנס לדירה בלי כפפות על ידיו ורק לאחר שנכנס לחדר השינה לבש אותן.

נקודות מהותיות המקימות ספק סביר

בפסק הדין של הרוב, קבעו השופטים שפירא וקינן , כי ראוי לזכות את דהן מחמת הספק. השופט שפירא כתב כי בית משפט השלום שגה משום שהתעלם מכמה נקודות מהותיות המקימות ספק סביר בנוגע לאשמתו של דהן.

ראשית, מתברר כי טביעה האצבע של דהן נמצאה על זכוכית חלון הזזה שנפרץ מבחוץ, ולא על המשקוף. מיקום טביעת האצבע מעלה אפשרות שמדובר שטביעת אצבעו של דהן הוטבעה על שבר של חפץ נייד, כגון בקבוק, שהביא מישהו אחר לזירה והשתמש בו לשבירת החלון.

שנית, היעדר השגחה או בקרה על הליך לקיחת טביעת האצבע, חוסמת בפני הנאשם כל דרך או אמצעי להתמודד עם עדות טכנאי המז"פ והראיה המוגשת באמצעותו. בכך נפגעת זכותו להליך הוגן.

במקרה הנדון נכחה במקום בעלת הדירה, והיא זו שחתמה על טופס לקיחת המעתקים, אך מעדותה התברר שהיא רק ישבה בדירה ולא עקבה אחרי טכנאי המז"פ.

"תכלית הדרישה לנוכחות אדם ביחד עם טכנאי המז"פ אינה מתיישבת עם נוכחות אדם נוסף במובנו הטכני בלבד. חובת הנוכחות צריכה להיות מהותית במובן זה שעל אותו אדם להיות מודע לפעולות שמבצע איש המז"פ. אין די בנוכחות פסיווית בזירה, כאשר האדם הנוסף אינו עוקב כלל אחר הליך נטילת המעתקים. נוכחות מסוג זה אינה ממלאת אחר תכלית הדרישה לנוכחותו של אדם נוסף בזירה", כתב השופט.

במקרה שבפנינו הייתה המתלוננת בדירה ואולם בפועל לא שמה לב כמעט בכלל לעבודת טכנאי המז"פ. מכאן שלטעמי לא מולאה חובת הנוכחות המהותית של אדם נוסף בזירת נטילת המעתקים ביחד עם טכנאי המז"פ בהתאם לתכלית הדרישה.

על כך הוסיף השופט כי בעלת הדירה העידה שראתה את הפורצים בדירתה בחדר השינה כשעל ידיהם כפפות גומי. "ניסיון החיים והשכל הישר מלמדים כי מי שבכוונתו לבצע עבירה כשבידיו כפפות גומי, למען לא ישאיר טביעות אצבע או סימנים שיכול ויזוהה לפיהם, יעטה אותם מתחילת דרכו בביצוע העבירה", כתב השופט שפירא.

למה לא עשו מסדר זיהוי חי?

נתון נוסף המקים, לדעת השופט, ספק סביר, הוא שאין תיעוד המלמד אם תמונתו של דהן הוצגה לבעלת הדירה במסדר זיהוי באמצעות תמונות. בהיעדר תיעוד כזה, ניתן להניח שתמונתו הוצגה אך בעלת הדירה לא זיהתה אותה.

השופט גם ציין כי לכאורה לא הייתה מניעה לערוך מסדר זיהוי חי לאחר שנמצאה טביעת האצבע של דהן בזירה, או לפחות מסדר זיהוי תמונות נוסף. גם הליך זה לא בוצע.

"הימנעות המשטרה מלתעד את מסדר זיהוי התמונות שנערך, ובהמשך ההימנעות מלערוך מסדר זיהוי בנוכחות הנאשם מהווה הפרה חמורה של חובת הרשות החוקרת למצות את כל הליכי החקירה כראוי וזאת במטרה לחשוף את האמת. הפרת חובה זו מהווה גם פגיעה בזכותו של הנאשם למשפט הוגן", קבע השופט.

בסיכום פסק דינו ציין השופט שפירא כי "יתכן שכל אחד מהליקויים שמנה בנפרד לא היה בו די ליצירת הספק הסביר. אבל בהצטבר כולם, קם הספק הסביר שבגינו יש לזכות את הנאשם".