תבע את עמיתו לעבודה בגין לשון הרע

שמעון מנחם תבע את עופר כהן בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בגין לשון הרע. בכתב התביעה טען שהנתבע הכפיש את שמו במקום עבודתם ב"הום סנטר", כשהאשים אותו, על לא עוול, בכפו בגניבה. "הדבר נעשה בפומבי ובאופן שיש בו כדי להשפיל אותי. הנתבע צעק עלי שאני גנב ומלשן בנוכחות אנשים ובפרהסיה ולא ביחידות. נגרמה לי מבוכה רבה, ביזוי והשפלה לעיני העובדים. סבלתי מעוגמת נפש ובסופו של דבר פוטרתי מהעבודה".

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענותיו של התובע וביקש לדחות את התביעה. לדבריו, התובע מתנקם בו לאחר שהועבר מתפקידו עקב אי הקפדה על נהלים. "התובע נתפס מפר הוראות של החברה כשנטל סחורה מהחנות מבלי לשלם עבורה. הוא נדרש לעזוב את החנות עד לבירור העניין ולאחר שסירב, והחל לגדף ולצעוק, הוזעק למקום קצין ביטחון שהזמין משטרה". הנתבע הוסיף שלא העליב וקילל את התובע ובוודאי שלא הכפיש את שמו. "לאחר שהתובע נטל סחורה ללא רשות, ביקשתי שיתלווה אלי למשרד, כדי להבהיר את הדברים, מאחר שסירב השיחה בינינו התנהלה שלא בארבע עיניים".

בדיון בפני השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, חזר התובע על טענותיו והנתבע הכחיש שהטיח בו שהוא גנב ומלשן בנוכחות אנשים. "הודעתי לו שבכוונתי להשעותו לאחר שהוציא סחורה מהחנות ללא אישור". בפסק דין שניתן ביום ראשון, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת את התביעה ללא חיוב בהוצאות. לדבריה, התובע לא הוכיח את התביעה ולא עמד בכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה".

בפני השופטת עמדו שתי גרסאות סותרות ויתר העדויות לא תמכו בגרסת התובע. "טענותיו של התובע היוו 'עדות יחידה של בעל דין', כמובנה בסעיף 54 לפקודת הראיות, הדורשת מידה רבה של זהירות וחובת הנמקה מיוחדת בטרם אימוצה. עדותו היחידה של התובע לא קיבלה שום סיוע וחיזוק מעדויות אחרות, אשר על כן משקלה הראיתי מועט". השופטת הוסיפה שהנתבע סייע באירוע קודם לתובע, "ואין בסיס לטענה על יחסים עכורים ביניהם שיביאו להתפרצות נשוא תביעה זו".