מתוך המכתב:
"אני מתבוננת במראה בכל בוקר ובניגוד אליך ואל שריך אני חיה עם רגשות אשם. כשלתי, לא הצלחתי להשפיע על קודמיכם בזמן שאולי ניתן היה להשיב את רון הביתה חי. 22 שנים אחרי אני שומעת מהדהד בקולו האילם של גלעד את רון. גלעד מתחנן על חייו ונדמה כי אוזניכם אטומות"
תמי ארד, רעייתו של הנווט השבוי רון ארד, צירפה מכתב גלוי לראש הממשלה לעתירה שהגישה משפחת שליט בדרישה לצו ביניים שימנע פתיחת המעברים ברצועת עזה עד להסדרת שחרור בנם. בית המשפט קבע זמן קצר לאחר מכן שמכתבה אכן יצורף לעתירה.
"22 שנים אחרי שרון נמוג אל התהום הלבנונית אני מרשה לעצמי לנצל את זכות הנעדרות הנצחית ולהצטרף אל קול זעקתם של אביבה ונועם שליט. אני מתבוננת במראה בכל בוקר ובניגוד אליך ואל שריך אני חיה עם רגשות אשם. כשלתי, לא הצלחתי להשפיע על קודמיכם בזמן שאולי ניתן היה להשיב את רון הביתה חי. 22 שנים אחרי אני שומעת מהדהד בקולו האילם של גלעד את רון. גלעד מתחנן על חייו ונדמה כי אוזניכם אטומות", כתבה ארד לאולמרט אחרי שנים רבות שבהן גזרה על עצמה שתיקה ציבורית.
לדבריה, היא חיה כל העת עם תחושת החמצה ואובדן לא נסלחת ואסור שהטעויות שנעשו במאמצים להשבת רון ארד יחזרו על עצמן במקרה של גלעד שליט.
"אני יכולה לעתור רק בשם עצמי, להתוודות על תחושת ההחמצה והאובדן הלא נסלחת כשיקירך חי, נושם, מתאווה למשפחתו, נעזב לגורלו. את ארשת פניו של רון כפי שהצטיירה מתוך תמונותיו מהשבי נצרתי עמוק בלבי. זה לא היה רון שהכרתי, הדעתן, הגאה, עם הדימוי העצמי של מדען חלל, כי בשבי אין גאווה, בשבי יש רק אקדח שמוצמד לרקה. רון לא חזר. 22 שנים ואין תשובה. 22 שנים ורון לא הצליח להתבשם מהמאמצים להשיבו כי הם נעשו מאוחר מדי. אסור שהטעויות שנעשו עם רון יחזרו על עצמם עם גלעד", כתבה.
"יכולת ההרתעה של מדינת ישראל לא תקום ולא תיפול על גב שבוייה", הוסיפה ארד במכתב. "שבי הוא לא מחלה סופנית. ההחלמה ממנו היא בידיכם. אל תגדעו את התקווה של גלעד לשוב למשפחתו. אל תגזלו מנועם ואביבה את הסיכוי להתאחד עם גלעד, לאמצו אל לבם, לחוש את אוושת נשימותיו".
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה