החילונים כבשו את פסטיבל האוכל הכשר

• "מה זה?", שאלתי כשראיתי אוסף עצמים בלתי מזוהים בין פיצוחים מסוכרים.
• "לסיס", השיבה לי אחת הקונות.
• "זה פוּל", תיקנה אותה חברתה.
• "כן, אבל אצלנו קוראים לזה לסיס", השיבה לה בחינניות תימנית.

בשעה 22:30, חצי שעה לפני תום הערב, הפסיקו חלק מדוכני האוכל בפסטיבל האוכל הכשר למכור. כעשרת אלפים איש הגיעו ביומו הראשון לפסטיבל הפתח-תקוואי, וצבאו על הדוכנים. אם ביומו הראשון של הפסטיבל היו אלו כעשרת אלפים "דוסים", הרי שביומו השני של הפסטיבל הגיעו החילונים. הלקח מהיום הראשון נלמד, וכמות האוכל תוגברה בהתאם.

מה שבעיקר משך את החילונים היו הופעותיהם של יהודה סעדו ושי גבסו, שלמרות היותם חובשי כיפות נחשבים כאלילי תרבות גם בקרב דור "כוכב נולד". שהרי קשה להניח שמי שהביא אותם לשם היה שאול יהלום, שעמד וקידם מכירות בדוכן שיפודי המרשמלו הטבולים בשוקולד של זק"א פתח תקוה. דוכן שכל הכנסותיו היו קודש לטובת הארגון.

- "אמא, אני רוצה המבּורגר (ב' דגושה)", נשמע אחד הילדים בדו-שיח חד-צדדי עם אמו.
- "הכי טוב פיצה", השיבה האם.
- "המבּורגר!", פסק הזאטוט בנחרצות.
- "פיצה...", ניסתה לשכנע בשארית כוחותיה, אבל הקטנצ'יק התעקש, וכך עשו את דרכם לדוכן "מסעדת מולדן", שמכרו רצועות צ'ילי וכבד טעימים. הם דווקא לא שמרו כשרות, מה שלא הפריע להם ללכת אחר כך ולקנות גלידה חלבית. אבל עבור משפחות דתיות שהיו שם, ובחרו להתחיל דווקא באכילת הבשרי היה המצב סבוך יותר, באשר כמעט כל המתוקים היו חלביים.

מלבד ההופעות, עדיין מדובר בחיקוי עלוב של פסטיבל "טעם העיר", המקביל התל אביבי. המבחר היה דל יחסית, וחלק גדול משלושים הדוכנים פחות נועד לאוכל, ויותר למכירת מוצרי סידקית, דירות בשכונות דתיות, פטנט לקיפול מהיר של בגדים, ושאר פיצ'פקעס. הדוכנים היו שוקקי חיים, מלבד אחד – זה של "שולחן לשולחן", עמותה התנדבותית שניסתה לגייס מתנדבים בעלי רכב לאיסוף עודפי מזון למשפחות נזקקות.

בים השקט שמול הדוכן נשמעו היטב המשרוקיות מדוכני האוכל. גם מסעדות עם סטייל מרשות לעצמן יום אחד בשנה להתנהג כמו בשוק, לשרוק ולמכור בצעקות כדי למשוך את הקונים.

למי שבכל זאת מתלבט אם להגיע ליומו האחרון של הפסטיבל (חמישי), נסכם מה היה לנו שם: המבחר – דל, המחיר – מוזל, האוכל – טעים (וכשר), התור – זריז יחסית (אלא אם כן באתם עם כסף גדול), החוויה – סטנדרטית, רמת השובע - מזערית. בתור התחלה זה בסדר, אבל בשנים הקרובות מותר לצפות לאירוע מוצלח יותר. הרבה יותר.

צילום: מול הדוכן [צילום: מוטי אנטמן]

צילום: דוכני המזון בפסטיבל [צילום: מוטי אנטמן]

צילום: ואלו שלא מצאו מקום [צילום: מוטי אנטמן]

צילום: מצאו שולחן לשתיים [צילום: מוטי אנטמן]

צילום: זמן לראות הופעה על הדשא [צילום: מוטי אנטמן]

צילום: לא לשכוח ליטול ידיים [צילום: מוטי אנטמן]

צילום: שימוש במשרוקיות - במקום לצעוק [צילום: מוטי אנטמן]