הסירה קעקוע וסבלה מצלקת מכוערת

תמר ערב תבעה את פרופורציה מרכז רפואי בע"מ בבית משפט השלום בתל אביב עקב טיפול רשלני בהסרת קעקוע. מכתב התביעה עלה שהתובעת, 30, סטודנטית לתואר שני באנתרופולוגיה עשתה קעקוע, של מלאך צבעוני, על כתפה השמאלית כשהייתה בת 15. בחודש נובמבר 2003, עברה טיפול להסרת הקעקוע תמורת 2,880 שקל ולפני הטיפול, קיבלה הסבר מיועצת יופי של הנתבעת לפיו מדובר בטיפול שגרתי במכשיר לייזר ולנתבעת ניסיון רב בתחום. כמו כן קיבלה הבטחה שהקעקוע יוסר בעקבות שישה טיפולים. מילים לחוד ומעשים לחוד. בפועל בתום הטיפול העשירי התחוור שהקעקוע לא רק שלא הוסר אלא שבמקומו נותרה רקמה צלקתית בשטח של כ-2.5 ס"מ.

"הרקמה בולטת במספר מילימטרים מעל שטח העור בגווני כחלחל ירקרק ולא ניתן להבחין בפרטי הציור והצבעים המקוריים שלו". לדבריה, בעקבות כישלון הטיפול הוצע לה לעבור ניתוח דו שלבי להסרת הקעקוע והיא סירבה. התובעת הדגישה בכתב התביעה, שכעבור שמונה טיפולים חתמה על טופס הסכמה שלישי שהיה רלוונטי לטיפול, בו הוסבר לה לראשונה שיתכן והטיפול לא יצליח וקיים סיכון שצבעיו הפנימיים של הקעקוע לא יוסרו. "אם הייתי יודעת מלכתחילה שקיים סיכון שכזה, לא הייתי מתחילה בטיפול".

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שנוהל הסרת קעקוע כולל שני שלבים. בשלב הראשון מאבחנים את התאמת המטופל לטיפול ומעניקים לו הסברים על ההליך, הסיכויים והסיכונים. בשלב השני המטופל פוגש את הרופא המטפל שמוודא שהבין את טופס ההסכמה לטיפול ועונה על שאלותיו. לדברי הנתבעת, התובעת קיבלה הסברים על אופן הטיפול והסיכונים הכרוכים בו והביעה הסכמתה. הנתבעת הוסיפה שלא התרשלה ובטופס ההסכמה, עליו חתמה התובעת, צוין שהטיפול עלול להותיר צלקת. היא ביקשה לדחות את התביעה.

בפסק דין שניתן ביום חמישי, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת יעל הניג, את הנתבעת לשלם לתובעת 38,744 שקל בתוספת 5,800 שקל הוצאות. לדבריה, התובעת הוכיחה שהנתבעת הפרה כלפיה חובות יידוע וגילוי ובכך התרשלה וכי קיים קשר סיבתי בין התרשלותה לטיפולים והנזק שנגרם.

"הנתבעת לא ניסתה לסתור את גרסת התובעת שכן לא הביאה לעדות מי מהרופאים שהיו לשיטתה במגע עם התובעת, בין בשלב האבחון ובין בשלב השני, עובר לתחילת הטיפולים, עת הייתה אמורה לקבל הסברים ולגבש את עמדתה, היינו את 'ההסכמה מדעת'. בפרט בלטה בהיעדרה עדותו של הרופא המטפל. הלכה פסוקה היא שהימנעות מהבאת ראייה פועלת נגד בעל הדין הנמנע ומעלה כלפיו חזקה שבניסיון חיים, ולפיה לו הייתה מובאת ראייה זו, הייתה פועלת להחלשת גרסתו".

השופטת הדגישה שהנתבעת לא הציגה טופס הסכמה עליו חתמה התובעת לפני שהטיפולים החלו. "התובעת הוחתמה על טופס הסכמה קונקרטי ורלוונטי רק לאחר שעברה כבר כ-8 טיפולים, שעד לשלב זה, לא צלחו ולמעשה כבר כשלו ויצרו רקמה צלקתית ללא אפשרות תיקון. רק בשלב זה אכן קיבלה התובעת הסברים לגבי הסיכויים והסיכונים, ועל אף זאת הוחתמה לפי לשון הטקסט והקשר הדברים על טופס צופה פני עתיד". השופטת הוסיפה שלתובעת נגרם פגם אסתטי, "מדובר בצלקת גוף מכערת במידה מסוימת אם כי לא רבת היקף".