נופש בלי בילויים

צופית וערן צמח תבעו את חברת השטיח המעופף בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה בסכום של 7,000 שקל לאחר ששבו במפח נפש מחופשה ברודוס. מכתב התביעה עלה שהזוג קיבל הבטחה מהנתבעת שהאי רודוס, "רוחש פעילויות שונות ומגוונות לרבות מסיבות בטברנות, מסעדות, חנויות ייחודיות וטיולים". בפועל החופשה מחודש מרס 2003, "נפלה" על חג הפסחא הנוצרי, וכל מרכזי הקניות והבילויים באי, היו סגורים. לזוג נגרמה עוגמת נפש והחופשה הייתה בגדר סיוט מתמשך ובזבוז זמן לריק. "חווינו חג דתי, תהלוכות נוצריות ופעמוני כנסיות - הדבר לא רק שפגם בהנאתנו אלא שחוסר המעש גרם לנו לריב".

בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שמאחר שהתובעים הגישו את התביעה בחלוף חמש שנים, התקשתה לברר את זהותו של סוכן הנסיעות שמסר את פרטי החופשה. "אין זה מתפקידו של הסוכן לדעת פרטים מדויקים על האופן בו נחגגים חגים באתרי הנופש". לדבריה, חופשת התובעים התבססה על נופש בים והראיה שהמלון בו השתכנו מרוחק ממרכז העיר. "לאור זאת אין רלוונטיות לעובדה שהחופשה התקיימה בחג הפסחא". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

בפסק דין שניתן בתחילת החודש, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת, אסתר נחליאלי- חיאט, את הנתבעת לשלם לתובעים 1,000 שקל בתוך 30 יום. "אני סבורה שסוכן נסיעות מיומן חייב היה להודיע לרוכשי חבילת נופש שבעת החופשה, בתאריכים המוזמנים על ידם, לא תהינה החנויות פתוחות, לא תהיה פעילות בטברנה והמסעדות והמועדונים יהיו סגורים. סביר בעיני שמי שיוצא לנופש מעוניין ורוצה להשתלב בפעילות המאפיינת חופשה, ריקודים אוכל וקניות. לטעמי זהו מידע מהותי לקיומה של חופשה ובוודאי למי שרוכש חבילת נופש כדי להינפש".

השופטת הוסיפה שלא ניתן להתעלם מכך שהתובעים נזכרו להגיש את התביעה בחלוף חמש שנים למרות שתקופת ההתיישנות נמשכת שבע שנים. "אני סבורה שהתובעים האדירו את נזקיהם ולא הוכיחו כנדרש את טענותיהם".