אם שלא השגיחה השגחה ראויה על בתה הקטינה הורשעה

עזיזה אל עביד מואשמת בעבירה על סעיף 361 רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 בכך שלא השגיחה השגחה ראויה על בתה הקטינה ובהעדר השגחה כנדרש נחבלה המתלוננת בשתי הזדמנויות נפרדות.
בימ"ש בהחלטתו ציין, כי בסעיף החדש העלה המחוקק את גיל הילדים החייבים בהשגחה מיוחדת פי שלושה (משנתיים לשש). נגזרת מכך המסקנה ההגיונית, שהיקף האחריות גדל ביחס הפוך לגיל הקטין. ככל שהקטין רך בשנים, מחמירה אחריות הבגיר המופקד על ביטחונו. המחוקק מטיל על הבגיר האחראי על קטין חובה לפעול, בעבירה נכללת השגחה בלתי ראויה, המתבטאת בהתנהגות מחדלית מכל סוג שהוא. בסעיף החדש, בדומה לסעיף הקודם, שתי חלופות תוצאתיות: תוצאה פוטנציאלית - בכוח - העמדה בסכנה - היינו מחמת השארת הקטין ללא השגחה ראויה. תוצאה ממשית בפועל –מחמת השארת הקטין ללא ההשגחה ראויה. חומרת העבירה נגזרת משלושת החלופות הקבועות בסעיף בהקשר ליסוד הנפשי: מחשבה פלילית של העושה. רשלנות או שההתנהגות המחדלית נעשתה במטרה לנטוש את הילד. יסוד נפשי של מחשבה פלילית יכול שיוכח על סמך "חזקת המודעות" שהיא חזקה שבעובדה, המבוססת על השכל הישר וניסיון החיים. בימ"ש קבע, כי התביעה הוכיחה ברמת הוודאות הנדרשת לביסוס אשמת הנאשמת בעבירה המיוחסת לפי סעיף 361 רישא. דהיינו – הנאשמת השאירה במודע את הפעוטה ללא השגחה ראויה, ובידיעה שבכך היא חושפת אותה לסיכונים שגלום בהם פוטנציאל לפגיעה ממשית בשלומה ובבריאותה, תוך שהיא קלת דעת להתרחשותם. הסיכונים התממשו בפועל, ורק בנס לא הסתיימו באסון. סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 מסמיך את בית המשפט להרשיע בעבירה חילופית ובלבד שהנאשם לא הופתע, זכותו להליך הוגן לא נפגעה וניתנה לו אפשרות להתגונן מפני האישום החדש, מבלי שנגרם לו עיוות דין. חקירת הסנגור מעידה שהוא נערך להדיפת אפשרות הרשעה בעבירה לפי החלופה האמצעית שבסעיף 361 לחוק. ביהמ"ש קבל שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי את סעיף 361 רישא לחוק ומרשיע את הנאשמת בשני האישומים שכתב האישום מייחס לה.